"אין לה׳ מעצור להושיע ברב או במעט": יונתן במכמש ושבועת שאול

(א) וַיְהִי הַיּוֹם, וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן בֶּן-שָׁאוּל אֶל-הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו, לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל-מַצַּב פְּלִשְׁתִּים, אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַלָּז; וּלְאָבִיו, לֹא הִגִּיד.

(ב) וְשָׁאוּל, יוֹשֵׁב בִּקְצֵה הַגִּבְעָה, תַּחַת הָרִמּוֹן, אֲשֶׁר בְּמִגְרוֹן; וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ, כְּשֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ.

(ג) וַאֲחִיָּה בֶן-אֲחִטוּב אֲחִי אִיכָבוֹד בֶּן-פִּינְחָס בֶּן-עֵלִי כֹּהֵן ה׳, בְּשִׁלוֹ – נֹשֵׂא אֵפוֹד; וְהָעָם לֹא יָדַע, כִּי הָלַךְ יוֹנָתָן.

(ד) וּבֵין הַמַּעְבְּרוֹת, אֲשֶׁר בִּקֵּשׁ יוֹנָתָן לַעֲבֹר עַל-מַצַּב פְּלִשְׁתִּים – שֵׁן-הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה, וְשֵׁן-הַסֶּלַע מֵהָעֵבֶר מִזֶּה; וְשֵׁם הָאֶחָד בּוֹצֵץ, וְשֵׁם הָאֶחָד סֶנֶּה.

(ה) הַשֵּׁן הָאֶחָד מָצוּק מִצָּפוֹן, מוּל מִכְמָשׂ; וְהָאֶחָד מִנֶּגֶב, מוּל גָּבַע.

(ו) וַיֹּאמֶר יְהוֹנָתָן אֶל-הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו, לְכָה וְנַעְבְּרָה אֶל-מַצַּב הָעֲרֵלִים הָאֵלֶּה – אוּלַי יַעֲשֶׂה ה׳, לָנוּ: כִּי אֵין לַה׳ מַעְצוֹר, לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט.

(ז) וַיֹּאמֶר לוֹ נֹשֵׂא כֵלָיו, עֲשֵׂה כָּל-אֲשֶׁר בִּלְבָבֶךָ; נְטֵה לָךְ, הִנְנִי עִמְּךָ כִּלְבָבֶךָ.

(ח) וַיֹּאמֶר, יְהוֹנָתָן, הִנֵּה אֲנַחְנוּ עֹבְרִים, אֶל-הָאֲנָשִׁים; וְנִגְלִינוּ, אֲלֵיהֶם.

(ט) אִם-כֹּה יֹאמְרוּ, אֵלֵינוּ, דֹּמּוּ, עַד-הַגִּיעֵנוּ אֲלֵיכֶם – וְעָמַדְנוּ תַחְתֵּינוּ, וְלֹא נַעֲלֶה אֲלֵיהֶם.

(י) וְאִם-כֹּה יֹאמְרוּ עֲלוּ עָלֵינוּ, וְעָלִינוּ – כִּי-נְתָנָם ה׳, בְּיָדֵנוּ: וְזֶה-לָּנוּ, הָאוֹת.

(יא) וַיִּגָּלוּ שְׁנֵיהֶם, אֶל-מַצַּב פְּלִשְׁתִּים; וַיֹּאמְרוּ פְלִשְׁתִּים – הִנֵּה עִבְרִים יֹצְאִים, מִן-הַחֹרִים אֲשֶׁר הִתְחַבְּאוּ-שָׁם.

(יב) וַיַּעֲנוּ אַנְשֵׁי הַמַּצָּבָה אֶת-יוֹנָתָן וְאֶת-נֹשֵׂא כֵלָיו, וַיֹּאמְרוּ עֲלוּ אֵלֵינוּ, וְנוֹדִיעָה אֶתְכֶם, דָּבָר; וַיֹּאמֶר יוֹנָתָן אֶל-נֹשֵׂא כֵלָיו, עֲלֵה אַחֲרַי – כִּי-נְתָנָם ה׳, בְּיַד יִשְׂרָאֵל.

(יג) וַיַּעַל יוֹנָתָן, עַל-יָדָיו וְעַל-רַגְלָיו, וְנֹשֵׂא כֵלָיו, אַחֲרָיו; וַיִּפְּלוּ לִפְנֵי יוֹנָתָן, וְנֹשֵׂא כֵלָיו מְמוֹתֵת אַחֲרָיו.

(יד) וַתְּהִי הַמַּכָּה הָרִאשֹׁנָה, אֲשֶׁר הִכָּה יוֹנָתָן וְנֹשֵׂא כֵלָיו – כְּעֶשְׂרִים אִישׁ: כְּבַחֲצִי מַעֲנָה, צֶמֶד שָׂדֶה.

(טו) וַתְּהִי חֲרָדָה בַמַּחֲנֶה בַשָּׂדֶה, וּבְכָל-הָעָם – הַמַּצָּב וְהַמַּשְׁחִית, חָרְדוּ גַּם-הֵמָּה; וַתִּרְגַּז הָאָרֶץ, וַתְּהִי לְחֶרְדַּת אֱלֹהִים.

(כד) וְאִישׁ-יִשְׂרָאֵל נִגַּשׂ, בַּיּוֹם הַהוּא; וַיֹּאֶל שָׁאוּל אֶת-הָעָם לֵאמֹר, אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר-יֹאכַל לֶחֶם עַד-הָעֶרֶב וְנִקַּמְתִּי מֵאֹיְבַי, וְלֹא-טָעַם כָּל-הָעָם, לָחֶם.

(כה) וְכָל-הָאָרֶץ, בָּאוּ בַיָּעַר; וַיְהִי דְבַשׁ, עַל-פְּנֵי הַשָּׂדֶה.

(כו) וַיָּבֹא הָעָם אֶל-הַיַּעַר, וְהִנֵּה הֵלֶךְ דְּבָשׁ; וְאֵין-מַשִּׂיג יָדוֹ אֶל-פִּיו, כִּי-יָרֵא הָעָם אֶת-הַשְּׁבֻעָה.

(כז) וְיוֹנָתָן לֹא-שָׁמַע, בְּהַשְׁבִּיעַ אָבִיו אֶת-הָעָם, וַיִּשְׁלַח אֶת-קְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ, וַיִּטְבֹּל אוֹתָהּ בְּיַעְרַת הַדְּבָשׁ; וַיָּשֶׁב יָדוֹ אֶל-פִּיו, (ותראנה) [וַתָּאֹרְנָה] עֵינָיו.

(כח) וַיַּעַן אִישׁ מֵהָעָם וַיֹּאמֶר, הַשְׁבֵּעַ הִשְׁבִּיעַ אָבִיךָ אֶת-הָעָם לֵאמֹר, אָרוּר הָאִישׁ אֲשֶׁר-יֹאכַל לֶחֶם, הַיּוֹם; וַיָּעַף, הָעָם.

(כט) וַיֹּאמֶר, יוֹנָתָן, עָכַר אָבִי, אֶת-הָאָרֶץ: רְאוּ-נָא, כִּי-אֹרוּ עֵינַי – כִּי טָעַמְתִּי, מְעַט דְּבַשׁ הַזֶּה.

(ל) אַף, כִּי לוּא אָכֹל אָכַל הַיּוֹם הָעָם, מִשְּׁלַל אֹיְבָיו, אֲשֶׁר מָצָא: כִּי עַתָּה לֹא-רָבְתָה מַכָּה, בַּפְּלִשְׁתִּים.

(לו) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל נֵרְדָה אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים לַיְלָה וְנָבֹזָה בָהֶם עַד-אוֹר הַבֹּקֶר, וְלֹא-נַשְׁאֵר בָּהֶם אִישׁ, וַיֹּאמְרוּ, כָּל-הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה; וַיֹּאמֶר, הַכֹּהֵן, נִקְרְבָה הֲלֹם, אֶל-הָאֱלֹהִים.

(לז) וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל, בֵּאלֹהִים, הַאֵרֵד אַחֲרֵי פְלִשְׁתִּים, הֲתִתְּנֵם בְּיַד יִשְׂרָאֵל; וְלֹא עָנָהוּ, בַּיּוֹם הַהוּא.

(לח) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל – גֹּשׁוּ הֲלֹם, כֹּל פִּנּוֹת הָעָם; וּדְעוּ וּרְאוּ – בַּמָּה הָיְתָה הַחַטָּאת הַזֹּאת, הַיּוֹם.

(לט) כִּי חַי-ה׳, הַמּוֹשִׁיעַ אֶת-יִשְׂרָאֵל – כִּי אִם-יֶשְׁנוֹ בְּיוֹנָתָן בְּנִי, כִּי מוֹת יָמוּת; וְאֵין עֹנֵהוּ, מִכָּל-הָעָם.

(מ) וַיֹּאמֶר אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵל, אַתֶּם תִּהְיוּ לְעֵבֶר אֶחָד, וַאֲנִי וְיוֹנָתָן בְּנִי, נִהְיֶה לְעֵבֶר אֶחָד; וַיֹּאמְרוּ הָעָם אֶל-שָׁאוּל, הַטּוֹב בְּעֵינֶיךָ עֲשֵׂה.

(מא) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, אֶל-ה׳ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל – הָבָה תָמִים; וַיִּלָּכֵד יוֹנָתָן וְשָׁאוּל, וְהָעָם יָצָאוּ.

(מב) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל – הַפִּילוּ, בֵּינִי וּבֵין יוֹנָתָן בְּנִי; וַיִּלָּכֵד, יוֹנָתָן.

(מג) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל-יוֹנָתָן, הַגִּידָה לִּי מֶה עָשִׂיתָה; וַיַּגֶּד-לוֹ יוֹנָתָן, וַיֹּאמֶר טָעֹם טָעַמְתִּי בִּקְצֵה הַמַּטֶּה אֲשֶׁר-בְּיָדִי מְעַט דְּבַשׁ – הִנְנִי אָמוּת.

(מד) וַיֹּאמֶר שָׁאוּל, כֹּה-יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִף: כִּי-מוֹת תָּמוּת, יוֹנָתָן.

(מה) וַיֹּאמֶר הָעָם אֶל-שָׁאוּל, הֲיוֹנָתָן יָמוּת אֲשֶׁר עָשָׂה הַיְשׁוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּיִשְׂרָאֵל – חָלִילָה חַי-ה׳ אִם-יִפֹּל מִשַּׂעֲרַת רֹאשׁוֹ אַרְצָה, כִּי-עִם-אֱלֹהִים עָשָׂה הַיּוֹם הַזֶּה; וַיִּפְדּוּ הָעָם אֶת-יוֹנָתָן, וְלֹא-מֵת.

(מו) וַיַּעַל שָׁאוּל, מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים; וּפְלִשְׁתִּים, הָלְכוּ לִמְקוֹמָם.

📜 כתוב: "כִּי אֵין לַה׳ מַעְצוֹר, לְהוֹשִׁיעַ בְּרַב אוֹ בִמְעָט" (שמואל א יד, ו)

💭 מפרשים: מצודת דוד: "הן ברב עם הן במעט, כי הכל שוה אצלו". יונתן לא סומך על המספרים אלא על ה׳.

📜 כתוב: "וַיִּפְדּוּ הָעָם אֶת-יוֹנָתָן, וְלֹא-מֵת" (שמואל א יד, מה)

💭 מפרשים: רש"י מסביר: "הִתִּירוּ לוֹ לְשָׁאוּל שְׁבוּעָתוֹ". כלומר העם מצא דרך הלכתית לשחרר את שאול מן השבועה.