כיתה י'תושב"ע · משנהשיעור 2 מתוך 345 דק'בבא מציעא ד, י; ד, יבתשפ״ח

"כשם שאונאה במקח וממכר, כך אונאה בדברים": יושר במילים ובמסחר

🖨️ דף עבודה להדפסה ✅ מחוון 🤝 דף עם תמיכה

⬇️ הורדה:מערך + מחוון · PDF מערך + מחוון · Word דף עבודה · PDF דף עבודה · Word מצגת · PowerPoint

🎯 מטרות השיעור

התלמידים יקראו את משנה י בפרק ד של בבא מציעא, ויסבירו מהי אונאת דברים בעזרת שלוש הדוגמאות שבה.
התלמידים יסבירו לפי הרע"ב למה בפסוק על אונאת דברים נאמר "ויראת מאלהיך".
התלמידים יקראו את משנה יב ויזהו בה מקרים של הטעיה במסחר: ערבוב פירות, "גונב את העין" ו"אין מפרכסין".
התלמידים ינתחו מחלוקת: האם חנווני שמחלק ממתקים לילדים או מוריד מחיר פוגע במתחרים?

❓ השאלה הגדולה של היחידה

מה ההבדל בין מי שנותן, מי שהוגן ומי שרק לא עובר על החוק?

השיעור השני שואל: אפשר לפגוע באדם בלי לגעת בכסף שלו? ומתי שיווק הופך להטעיה?

🧪 פתיחה

מקריאים שלושה משפטים קצרים: "כמה עולה הנעל הזו?" (בלי כוונה לקנות); "אתה? אתה הרי היית הכי גרוע בכיתה"; "תשאל את דני, הוא בטח יודע" (כשיודעים שהוא לא יודע). שואלים: מה משותף לשלושה? מי נפגע ואיך? (5 דקות)

📖 הסבר למורה

משנה י פותחת בהשוואה: כמו שיש אונאה בממון (מחיר לא הוגן), יש אונאה בדברים, כלומר פגיעה במילים. הדוגמאות: לשאול מחיר בלי כוונה לקנות (ולעורר אצל המוכר תקווה סרק), להזכיר לבעל תשובה את מעשיו הראשונים, ולהזכיר לבן גרים את מעשי אבותיו.

הרע"ב מסביר למה בפסוק "וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ" נאמר "ויראת": באונאת דברים רק לבו של המדבר יודע "אִם לָרָעָה מִתְכַּוֵּן אִם לְטוֹבָה". אין בית משפט שיכול לבדוק כוונה, ולכן האחריות היא מול הקב"ה. בשאלות הבגרות חוזר הדיון למה אונאת דברים חמורה מאונאת ממון.

משנה יב עוברת למסחר. תגר רשאי לערב פירות מכמה גרנות, כי ידוע שהוא קונה מאנשים רבים, אבל לא "מִתְכַּוֵּן לְעָרֵב" כדי להטעות. חכמים מתירים לחנווני לחלק קליות ואגוזים לילדים ולהוריד מחירים (ואף אומרים עליו "זָכוּר לָטוֹב"), אבל אסור לברור רק את השכבה העליונה, "כְגוֹנֵב אֶת הָעָיִן", ו"אֵין מְפַרְכְּסִין", אין מייפים סחורה כדי להסתיר את מצבה.

📜 המקור (המשנה מתוך ספריא, נוסח תורת אמת; רע"ב מתוך ספריא)

משנה, בבא מציעא פרק ד, משנה י

כְּשֵׁם שֶׁאוֹנָאָה בְמִקָּח וּמִמְכָּר, כָּךְ אוֹנָאָה בִדְבָרִים. לֹא יֹאמַר לוֹ בְּכַמָּה חֵפֶץ זֶה, וְהוּא אֵינוֹ רוֹצֶה לִקַּח. אִם הָיָה בַעַל תְּשׁוּבָה, לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֶׂיךָ הָרִאשׁוֹנִים. אִם הוּא בֶן גֵּרִים, לֹא יֹאמַר לוֹ זְכֹר מַעֲשֵׂה אֲבוֹתֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כב) וְגֵר לֹא תוֹנֶה וְלֹא תִלְחָצֶנּוּ:

משנה, בבא מציעא פרק ד, משנה יב

הַתַּגָּר נוֹטֵל מֵחָמֵשׁ גְּרָנוֹת וְנוֹתֵן לְתוֹךְ מְגוּרָה אַחַת. מֵחָמֵשׁ גִּתּוֹת, וְנוֹתֵן לְתוֹךְ פִּטָּם אֶחָד. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא מִתְכַּוֵּן לְעָרֵב. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, לֹא יְחַלֵּק הַחֶנְוָנִי קְלָיוֹת וֶאֱגוֹזִין לַתִּינוֹקוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְגִּילָן לָבֹא אֶצְלוֹ. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וְלֹא יִפְחֹת אֶת הַשָּׁעַר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים, זָכוּר לָטוֹב. לֹא יָבֹר אֶת הַגְּרִיסִין, דִּבְרֵי אַבָּא שָׁאוּל. וַחֲכָמִים מַתִּירִין. וּמוֹדִים שֶׁלֹּא יָבֹר מֵעַל פִּי מְגוּרָה, שֶׁאֵינוֹ אֶלָּא כְגוֹנֵב אֶת הָעָיִן. אֵין מְפַרְכְּסִין לֹא אֶת הָאָדָם וְלֹא אֶת הַבְּהֵמָה וְלֹא אֶת הַכֵּלִים:

רע"ב (ר' עובדיה מברטנורא) על בבא מציעא ד, י

כָּךְ אוֹנָאָה בִדְבָרִים. שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה) וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ, זֶה נֶאֱמַר בְּאוֹנָאַת דְּבָרִים שֶׁאֵין טוֹבָתָן וְרָעָתָן מְסוּרָה לְהַכִּיר אֶלָּא לְלִבּוֹ שֶׁל מְדַבֵּר שֶׁיּוֹדֵעַ אִם לָרָעָה מִתְכַּוֵּן אִם לְטוֹבָה: