→ חזרה למערך השיעור✉️ בקשו חומר חדש ⬇️ PDF⬇️ Word
שם: ____________כיתה: ______תאריך: ________

תושב"ע · כיתה י' · צדקה, אמת ויושר, בבא מציעא ד, י; ד, יב

אונאת דברים, ו"גונב את העין"

קראו את המשנה ואת דברי הרע"ב (בדף המקורות או במערך), וענו על השאלות. יש גם גרסה עם תמיכה.

  1. חלק א: אונאת דברים

    1. כתבו את שלוש הדוגמאות שבמשנה י, ולצד כל אחת דוגמה מקבילה מימינו.

    הדוגמה במשנהדוגמה מימינו

    2. לפי הרע"ב, למה בפסוק נאמר "וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ"?

  2. חלק ב: מותר או אסור? (משנה יב)

    לכל מקרה כתבו "מותר" או "אסור", ונמקו לפי המשנה והרע"ב: (1) תגר מערב חיטים מחמש גרנות. (2) מוכר קונה מעט פירות משובחים, מפרסם זאת, ומערב בהם פירות רגילים. (3) חנווני מחלק סוכריות לילדים. (4) מוכר בורר רק את השכבה העליונה בשק. (5) מוכר צובע בהמה זקנה כדי שתיראה צעירה.

  3. 🎓 שאלה בסגנון בגרות

    הסבירו את מחלוקת רבי יהודה וחכמים בעניין "וְלֹא יִפְחֹת אֶת הַשָּׁעַר", והביאו את נימוק כל צד לפי הרע"ב. כמי ההלכה? מה דעתכם?

🎟️ כרטיס יציאה

דבר אחד שלמדתי היום: ________________________________

שאלה אחת שעדיין יש לי: ________________________________

צדקה, אמת ויושר · כיתה י' · עבודה מקורית לתרגול

מחוון למורה

מחוון: אונאת דברים, ו"גונב את העין"

  1. חלק א: (1) לשאול "בכמה חפץ זה" בלי לרצות לקנות; להזכיר לבעל תשובה את מעשיו הראשונים; להזכיר לבן גרים את מעשי אבותיו. מקבילות: שאלת מחיר מוכרת בלי כוונה, הזכרת עבר של תלמיד, הערות על מוצא. (2) כי רק לבו של המדבר יודע "אִם לָרָעָה מִתְכַּוֵּן אִם לְטוֹבָה".
  2. חלק ב: (1) מותר: כולם יודעים שהוא קונה מאנשים רבים. (2) אסור: "מִתְכַּוֵּן לְעָרֵב", השכנים סבורים שכל הפירות מהמקום המשובח. (3) מותר לפי חכמים (רבי יהודה אוסר). (4) אסור: "כְגוֹנֵב אֶת הָעָיִן". (5) אסור: "אֵין מְפַרְכְּסִין".
  3. 🎓 בגרות: רבי יהודה: אסור, "מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְגִּיל לָבֹא אֶצְלוֹ וּמְקַפֵּחַ מְזוֹנוֹת חֲבֵרָיו". חכמים: "זָכוּר לָטוֹב", "שֶׁמִּתּוֹךְ כָּךְ אוֹצְרֵי פֵרוֹת מוֹכְרִין בְּזוֹל". הלכה כחכמים. עמדה אישית מנומקת.

🎓 מחוון לשאלת הבגרות שבמערך: א. לשאול מחיר בלי כוונה לקנות; להזכיר לבעל תשובה את מעשיו הראשונים; להזכיר לבן גרים את מעשי אבותיו. "ויראת": רק לבו של המדבר יודע אם כוונתו לרעה או לטובה. ב. אין מייפים סחורה (בהמה, כלים) כדי להטעות; טעם: הטעיה, גניבת דעת. ג. רבי יהודה: לא יוריד מחיר, כי מרגיל קונים לבוא אליו ומקפח את פרנסת חבריו; חכמים: "זכור לטוב", כי כך גם האוצרים מוכרים בזול. הלכה כחכמים.

צדקה, אמת ויושר · כיתה י' · עבודה מקורית לתרגול

התוכן מיועד ללמידה, לא לאימון מודלים וכלי AI · תנאי שימוש