ראשי › תנ״ך › סיפורי בראשית ה׳: יוסף ואחיו

כיתה י'תנ״ךשיעור 5 מתוך 1345 דק'בראשית מב, א-לחממלכתי: סיפורי יוסף ואחיו (בראשית לח-נ) נלמדים בחטיבה העליונה בלימודי התנ״ך (קריאה צמודה, ניתוח ספרותי ודיון ערכי); יש לבדוק מול תכנית הבגרות העדכנית ובחירת בית הספר. חמ"ד: לימוד חומש עם פרשנים (רש"י, רמב"ן, אבן עזרא, ספורנו ומדרש); הפרשנות מסומנת כפרשנות. יש לבדוק מול התכנון השנתי של בית הספר.

האחים יורדים למצרים: "אבל אשמים אנחנו"

🎯 מטרות השיעור

  • התלמידים יתארו את המפגש הראשון בין יוסף לאחיו, את האשמה בריגול ואת המבחן (מב, א-לח)
  • התלמידים ינתחו את התנהגות יוסף ("וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם", מב, ז) ואת הודאת האחים (מב, כא-כב), בעזרת רש"י, רמב"ן וספורנו
  • התלמידים ידונו בשאלה אם יוסף מעניש את אחיו או בוחן אותם, ובתהליך של חרטה

❓ השאלה הגדולה של השיעור

למה יוסף מתנכר לאחיו? כדי להעניש, כדי לבחון, או כדי שהחלומות יתגשמו?

"וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת־אֶחָיו, וַיַּכִּרֵם; וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם" (ז). ובאמצע הפרק האחים אומרים: "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל־אָחִינוּ" (כא).

🧪 פתיחה

שואלים: “פגשתם פעם מישהו שפגע בכם לפני שנים. מה הייתם רוצים: התנצלות, נקמה, או לבדוק אם השתנה?” כל תלמיד בוחר אחת ומנמק בקצרה. היום יוסף עומד בדיוק מול השאלה הזו.

📖 הסבר למורה

הירידה. הרעב מביא את יעקב לשלוח עשרה אחים "לִשְׁבֹּר בָּר מִמִּצְרָיִם" (ג), אבל את בנימין הוא משאיר: "פֶּן־יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן" (ד). האחים "וַיִּשְׁתַּחֲווּ־לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה" (ו), והחלום הראשון של יוסף (לז, ז) מתגשם.

ההתנכרות (ז-ט). "וַיַּכִּרֵם... וְהֵם לֹא הִכִּרֻהוּ" (ח): המשחק בשורש נכ"ר (הכרה/זרות) ממשיך את "הַכֶּר־נָא" (לז, לב; לח, כה). רש"י: "נַעֲשָׂה לָהֶם כְּנָכְרִי בִּדְבָרִים לְדַבֵּר קָשׁוֹת". "וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף – אֵת הַחֲלֹמוֹת" (ט): רמב"ן מסביר שיוסף הבין שהחלום לא התגשם במלואו, כי בנימין חסר, ולכן פעל להביא גם אותו. ספורנו מפרש בכיוון דומה.

המבחן וההודאה (יח-כד). יוסף כולא אחד מהם ודורש להביא את בנימין. האחים אומרים זה לזה "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל־אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ" (כא). זו הפעם הראשונה שאנחנו שומעים שיוסף התחנן בבור. רמב"ן: הם ראו את האכזריות כחמורה יותר מהמכירה עצמה. יוסף, ששומע, "וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם, וַיֵּבְךְּ" (כד); רש"י: "לְפִי שֶׁשָּׁמַע שֶׁהָיוּ מִתְחָרְטִין".

החזרה (כה-לח). הכסף בשקים מבהיל את האחים: "מַה־זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ" (כח). יעקב מגיב: "אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם... עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה" (לו) ומסרב לשלוח את בנימין, גם כשראובן מציע ערבות מוזרה (לז). קריאה שלנו (פרפרזה): הפרק מראה איך האחים מתחילים לפרש את מה שקורה להם כתוצאה של המכירה.

📜 הפסוקים (מכון ממרא, נוסח מנוקד)

בראשית פרק מב, פסוקים א-לח

(א) וַיַּרְא יַעֲקֹב, כִּי יֶשׁ־שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו, לָמָּה תִּתְרָאוּ.

(ב) וַיֹּאמֶר – הִנֵּה שָׁמַעְתִּי, כִּי יֶשׁ־שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; רְדוּ־שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ־לָנוּ מִשָּׁם, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת.

(ג) וַיֵּרְדוּ אֲחֵי־יוֹסֵף, עֲשָׂרָה, לִשְׁבֹּר בָּר, מִמִּצְרָיִם.

(ד) וְאֶת־בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף, לֹא־שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת־אֶחָיו: כִּי אָמַר, פֶּן־יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן.

(ה) וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים: כִּי־הָיָה הָרָעָב, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

(ו) וְיוֹסֵף, הוּא הַשַּׁלִּיט עַל־הָאָרֶץ – הוּא הַמַּשְׁבִּיר, לְכָל־עַם הָאָרֶץ; וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף, וַיִּשְׁתַּחֲווּ־לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה.

(ז) וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת־אֶחָיו, וַיַּכִּרֵם; וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם, וַיֹּאמְרוּ, מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר־אֹכֶל.

(ח) וַיַּכֵּר יוֹסֵף, אֶת־אֶחָיו; וְהֵם, לֹא הִכִּרֻהוּ.

(ט) וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף – אֵת הַחֲלֹמוֹת, אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת־עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם.

(י) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, לֹא אֲדֹנִי; וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ, לִשְׁבָּר־אֹכֶל.

(יא) כֻּלָּנוּ, בְּנֵי אִישׁ־אֶחָד נָחְנוּ; כֵּנִים אֲנַחְנוּ, לֹא־הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים.

(יב) וַיֹּאמֶר, אֲלֵהֶם: לֹא, כִּי־עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת.

(יג) וַיֹּאמְרוּ, שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ־אֶחָד – בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת־אָבִינוּ הַיּוֹם, וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ.

(יד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, יוֹסֵף: הוּא, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר – מְרַגְּלִים אַתֶּם.

(טו) בְּזֹאת, תִּבָּחֵנוּ: חֵי פַרְעֹה אִם־תֵּצְאוּ מִזֶּה, כִּי אִם־בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה.

(טז) שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד, וְיִקַּח אֶת־אֲחִיכֶם, וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ, וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם; וְאִם־לֹא – חֵי פַרְעֹה, כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם.

(יז) וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל־מִשְׁמָר, שְׁלֹשֶׁת יָמִים.

(יח) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ; אֶת־הָאֱלֹהִים, אֲנִי יָרֵא.

(יט) אִם־כֵּנִים אַתֶּם – אֲחִיכֶם אֶחָד, יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם; וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ, שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם.

(כ) וְאֶת־אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי, וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ; וַיַּעֲשׂוּ־כֵן.

(כא) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל־אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל־כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, הַצָּרָה הַזֹּאת.

(כב) וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר, הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל־תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד – וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגַם־דָּמוֹ, הִנֵּה נִדְרָשׁ.

(כג) וְהֵם לֹא יָדְעוּ, כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף: כִּי הַמֵּלִיץ, בֵּינֹתָם.

(כד) וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם, וַיֵּבְךְּ; וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם, וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם, וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת־שִׁמְעוֹן, וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם.

(כה) וַיְצַו יוֹסֵף, וַיְמַלְאוּ אֶת־כְּלֵיהֶם בָּר, וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל־שַׂקּוֹ, וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ; וַיַּעַשׂ לָהֶם, כֵּן.

(כו) וַיִּשְׂאוּ אֶת־שִׁבְרָם, עַל־חֲמֹרֵיהֶם; וַיֵּלְכוּ, מִשָּׁם.

(כז) וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת־שַׂקּוֹ, לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ – בַּמָּלוֹן; וַיַּרְא, אֶת־כַּסְפּוֹ, וְהִנֵּה־הוּא, בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ.

(כח) וַיֹּאמֶר אֶל־אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי, וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי; וַיֵּצֵא לִבָּם, וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו לֵאמֹר, מַה־זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים, לָנוּ.

(כט) וַיָּבֹאוּ אֶל־יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, אַרְצָה כְּנָעַן; וַיַּגִּידוּ לוֹ, אֵת כָּל־הַקֹּרֹת אֹתָם לֵאמֹר.

(ל) דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ, אִתָּנוּ – קָשׁוֹת; וַיִּתֵּן אֹתָנוּ, כִּמְרַגְּלִים אֶת־הָאָרֶץ.

(לא) וַנֹּאמֶר אֵלָיו, כֵּנִים אֲנָחְנוּ: לֹא הָיִינוּ, מְרַגְּלִים.

(לב) שְׁנֵים־עָשָׂר אֲנַחְנוּ אַחִים, בְּנֵי אָבִינוּ; הָאֶחָד אֵינֶנּוּ, וְהַקָּטֹן הַיּוֹם אֶת־אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

(לג) וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ, הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ, בְּזֹאת אֵדַע, כִּי כֵנִים אַתֶּם: אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי, וְאֶת־רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם קְחוּ וָלֵכוּ.

(לד) וְהָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶם הַקָּטֹן, אֵלַי, וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם, כִּי כֵנִים אַתֶּם; אֶת־אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם, וְאֶת־הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ.

(לה) וַיְהִי, הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם, וְהִנֵּה־אִישׁ צְרוֹר־כַּסְפּוֹ, בְּשַׂקּוֹ; וַיִּרְאוּ אֶת־צְרֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם, הֵמָּה וַאֲבִיהֶם – וַיִּירָאוּ.

(לו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם: יוֹסֵף אֵינֶנּוּ, וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ, וְאֶת־בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ, עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה.

(לז) וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן, אֶל־אָבִיו לֵאמֹר, אֶת־שְׁנֵי בָנַי תָּמִית, אִם־לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ; תְּנָה אֹתוֹ עַל־יָדִי, וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ.

(לח) וַיֹּאמֶר, לֹא־יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם: כִּי־אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר, וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ־בָהּ, וְהוֹרַדְתֶּם אֶת־שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן, שְׁאוֹלָה.

שם ה׳ מובא בכתיב ה׳. הפסוקים המלאים בקישורים למטה.

⚖️ כתוב / מפרשים

בצד אחד מה שכתוב בפסוק, ובצד השני פירוש. הפירוש הוא דרך אחת להבין, לא חלק מהפסוק.

📜 כתוב: "וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף – אֵת הַחֲלֹמוֹת, אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם" (בראשית מב, ט)

💭 מפרשים: רש"י: "וְיָדַע שֶׁנִּתְקַיְּמוּ שֶׁהֲרֵי הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ". רמב"ן חולק: "וּלְפִי דַּעְתִּי שֶׁהַדָּבָר בְּהֵפֶךְ": כשראה אותם משתחווים, הבין שהחלום עדיין לא התגשם במלואו.

📜 כתוב: "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל־אָחִינוּ" (בראשית מב, כא)

💭 מפרשים: רמב"ן: "חָשְׁבוּ לָהֶם הָאַכְזָרִיּוּת לְעֹנֶשׁ גָּדוֹל יוֹתֵר מִן הַמְּכִירָה". ספורנו: "וּכְנֶגֶד מִדַּת אַכְזָרִיּוּתֵינוּ זֶה הָאִישׁ מִתְאַכְזֵר נֶגְדֵּנוּ": מידה כנגד מידה.

👩‍🏫 מהלך השיעור (45 דקות)

חומרים: תנ״ך (או דף הפסוקים מהעמוד הזה), מצגת, דף עבודה, לוח

  1. פתיחה: התנצלות, נקמה או בדיקה? (4 דקות)
  2. קריאה: א-ט, הירידה, ההשתחוויה ו"וַיִּתְנַכֵּר"; סימון השורש נכ"ר (9 דקות)
  3. כתוב/מפרשים: "וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת", רש"י מול רמב"ן (8 דקות)
  4. יח-כד: ההודאה, ראובן, ובכי יוסף; קריאה בתפקידים (10 דקות)
  5. כה-לח: הכסף בשקים ותגובת יעקב (7 דקות)
  6. דיון: עונש או מבחן? וכרטיס יציאה (7 דקות)

💬 שאלות לדיון

הבנה (מה כתוב?)

  1. למה לא שלח יעקב את בנימין עם אחיו (מב, ד)?
  2. באיזו האשמה האשים יוסף את אחיו, ומה דרש מהם (מב, ט-כ)?

פרשנות (מה זה אומר?)

  1. מה ההבדל בין רש"י לרמב"ן בפירוש "וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף"? איך כל פירוש מסביר את התנהגות יוסף?
  2. מה מוסיף פסוק כא על מכירת יוסף, שלא סופר בפרק לז?

הערכה (מה דעתי?)

  1. האם יוסף נהג נכון כשהתנכר לאחיו? נמקו.
  2. מה ההבדל בין “להצטער” לבין “לחזור בתשובה”? איפה עומדים האחים בסוף הפרק?

🏁 סיכום השיעור

יוסף מזהה את אחיו, אבל הם אינם מזהים אותו. במקום להתגלות, הוא מעמיד אותם במבחן, והם מתחילים להודות: "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ". יוסף בוכה בסתר. התהליך לא נגמר: בנימין עדיין בבית, ושמעון אסור.

🎟️ כרטיס יציאה (2 דקות)

בסוף השיעור כל תלמיד משלים על פתק: "האם יוסף מעניש את אחיו או בוחן אותם? משפט אחד עם ראיה מהפרק."

🧭 התאמה לפי זרם

השיעור מתאים לשני הזרמים. ההבדל בדגשים:

ממלכתי

  • קריאה ספרותית: המשחק בשורש נכ"ר (וַיַּכִּרֵם / וַיִּתְנַכֵּר / לֹא הִכִּרֻהוּ) והקשר ל"הַכֶּר־נָא".
  • אירוניה דרמטית: הקוראים ויוסף יודעים, האחים לא; האחים מדברים בעברית בלי לדעת שהוא מבין (כג).
  • דיון ערכי פתוח: חרטה, אשמה, ומה מגיע למי שפגע בנו.
  • דמות יעקב: אב שכול שמאשים את בניו ("אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם").

ממלכתי-דתי (חמ"ד)

  • מחלוקת רש"י ורמב"ן על "וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת": האם יוסף פועל כדי שהחלומות יתקיימו?
  • ספורנו (מב, כא): מידה כנגד מידה בהשגחה.
  • רש"י (מב, כד): יוסף בוכה "לְפִי שֶׁשָּׁמַע שֶׁהָיוּ מִתְחָרְטִין": שלבי התשובה.
  • האחים רואים יד אלוהים: "מַה־זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים לָנוּ" (כח).

💡 הערות למורה

כדאי לסמן על הלוח את כל המילים מהשורש נכ"ר בפרקים לז, לח ומב. בקריאה בתפקידים אפשר לחלק: מספר, יוסף, ראובן, האחים, יעקב. למתקשים: דף עם תמיכה.

📝 בדף העבודה

השורש נכ"ר, רש"י ורמב"ן על "וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף", ההודאה בפסוק כא, שאלה בסגנון בגרות ומחוון. יש גם גרסה עם תמיכה.

לדף העבודה ←

📚 מקורות

→ חלומות פרעה ועליית יוסף: "הנמצא כזה"הירידה השנייה: "אנכי אערבנו" ←