האחים יורדים למצרים: "אבל אשמים אנחנו"

(א) וַיַּרְא יַעֲקֹב, כִּי יֶשׁ־שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו, לָמָּה תִּתְרָאוּ.

(ב) וַיֹּאמֶר – הִנֵּה שָׁמַעְתִּי, כִּי יֶשׁ־שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; רְדוּ־שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ־לָנוּ מִשָּׁם, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת.

(ג) וַיֵּרְדוּ אֲחֵי־יוֹסֵף, עֲשָׂרָה, לִשְׁבֹּר בָּר, מִמִּצְרָיִם.

(ד) וְאֶת־בִּנְיָמִין אֲחִי יוֹסֵף, לֹא־שָׁלַח יַעֲקֹב אֶת־אֶחָיו: כִּי אָמַר, פֶּן־יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן.

(ה) וַיָּבֹאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, לִשְׁבֹּר בְּתוֹךְ הַבָּאִים: כִּי־הָיָה הָרָעָב, בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

(ו) וְיוֹסֵף, הוּא הַשַּׁלִּיט עַל־הָאָרֶץ – הוּא הַמַּשְׁבִּיר, לְכָל־עַם הָאָרֶץ; וַיָּבֹאוּ אֲחֵי יוֹסֵף, וַיִּשְׁתַּחֲווּ־לוֹ אַפַּיִם אָרְצָה.

(ז) וַיַּרְא יוֹסֵף אֶת־אֶחָיו, וַיַּכִּרֵם; וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם וַיְדַבֵּר אִתָּם קָשׁוֹת, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מֵאַיִן בָּאתֶם, וַיֹּאמְרוּ, מֵאֶרֶץ כְּנַעַן לִשְׁבָּר־אֹכֶל.

(ח) וַיַּכֵּר יוֹסֵף, אֶת־אֶחָיו; וְהֵם, לֹא הִכִּרֻהוּ.

(ט) וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף – אֵת הַחֲלֹמוֹת, אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם; וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם מְרַגְּלִים אַתֶּם, לִרְאוֹת אֶת־עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם.

(י) וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו, לֹא אֲדֹנִי; וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ, לִשְׁבָּר־אֹכֶל.

(יא) כֻּלָּנוּ, בְּנֵי אִישׁ־אֶחָד נָחְנוּ; כֵּנִים אֲנַחְנוּ, לֹא־הָיוּ עֲבָדֶיךָ מְרַגְּלִים.

(יב) וַיֹּאמֶר, אֲלֵהֶם: לֹא, כִּי־עֶרְוַת הָאָרֶץ בָּאתֶם לִרְאוֹת.

(יג) וַיֹּאמְרוּ, שְׁנֵים עָשָׂר עֲבָדֶיךָ אַחִים אֲנַחְנוּ בְּנֵי אִישׁ־אֶחָד – בְּאֶרֶץ כְּנָעַן; וְהִנֵּה הַקָּטֹן אֶת־אָבִינוּ הַיּוֹם, וְהָאֶחָד אֵינֶנּוּ.

(יד) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם, יוֹסֵף: הוּא, אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֲלֵכֶם לֵאמֹר – מְרַגְּלִים אַתֶּם.

(טו) בְּזֹאת, תִּבָּחֵנוּ: חֵי פַרְעֹה אִם־תֵּצְאוּ מִזֶּה, כִּי אִם־בְּבוֹא אֲחִיכֶם הַקָּטֹן הֵנָּה.

(טז) שִׁלְחוּ מִכֶּם אֶחָד, וְיִקַּח אֶת־אֲחִיכֶם, וְאַתֶּם הֵאָסְרוּ, וְיִבָּחֲנוּ דִּבְרֵיכֶם הַאֱמֶת אִתְּכֶם; וְאִם־לֹא – חֵי פַרְעֹה, כִּי מְרַגְּלִים אַתֶּם.

(יז) וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל־מִשְׁמָר, שְׁלֹשֶׁת יָמִים.

(יח) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ; אֶת־הָאֱלֹהִים, אֲנִי יָרֵא.

(יט) אִם־כֵּנִים אַתֶּם – אֲחִיכֶם אֶחָד, יֵאָסֵר בְּבֵית מִשְׁמַרְכֶם; וְאַתֶּם לְכוּ הָבִיאוּ, שֶׁבֶר רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם.

(כ) וְאֶת־אֲחִיכֶם הַקָּטֹן תָּבִיאוּ אֵלַי, וְיֵאָמְנוּ דִבְרֵיכֶם וְלֹא תָמוּתוּ; וַיַּעֲשׂוּ־כֵן.

(כא) וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו, אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל־אָחִינוּ, אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ, וְלֹא שָׁמָעְנוּ; עַל־כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ, הַצָּרָה הַזֹּאת.

(כב) וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר, הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל־תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד – וְלֹא שְׁמַעְתֶּם; וְגַם־דָּמוֹ, הִנֵּה נִדְרָשׁ.

(כג) וְהֵם לֹא יָדְעוּ, כִּי שֹׁמֵעַ יוֹסֵף: כִּי הַמֵּלִיץ, בֵּינֹתָם.

(כד) וַיִּסֹּב מֵעֲלֵיהֶם, וַיֵּבְךְּ; וַיָּשָׁב אֲלֵהֶם, וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם, וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת־שִׁמְעוֹן, וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם.

(כה) וַיְצַו יוֹסֵף, וַיְמַלְאוּ אֶת־כְּלֵיהֶם בָּר, וּלְהָשִׁיב כַּסְפֵּיהֶם אִישׁ אֶל־שַׂקּוֹ, וְלָתֵת לָהֶם צֵדָה לַדָּרֶךְ; וַיַּעַשׂ לָהֶם, כֵּן.

(כו) וַיִּשְׂאוּ אֶת־שִׁבְרָם, עַל־חֲמֹרֵיהֶם; וַיֵּלְכוּ, מִשָּׁם.

(כז) וַיִּפְתַּח הָאֶחָד אֶת־שַׂקּוֹ, לָתֵת מִסְפּוֹא לַחֲמֹרוֹ – בַּמָּלוֹן; וַיַּרְא, אֶת־כַּסְפּוֹ, וְהִנֵּה־הוּא, בְּפִי אַמְתַּחְתּוֹ.

(כח) וַיֹּאמֶר אֶל־אֶחָיו הוּשַׁב כַּסְפִּי, וְגַם הִנֵּה בְאַמְתַּחְתִּי; וַיֵּצֵא לִבָּם, וַיֶּחֶרְדוּ אִישׁ אֶל־אָחִיו לֵאמֹר, מַה־זֹּאת עָשָׂה אֱלֹהִים, לָנוּ.

(כט) וַיָּבֹאוּ אֶל־יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, אַרְצָה כְּנָעַן; וַיַּגִּידוּ לוֹ, אֵת כָּל־הַקֹּרֹת אֹתָם לֵאמֹר.

(ל) דִּבֶּר הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ, אִתָּנוּ – קָשׁוֹת; וַיִּתֵּן אֹתָנוּ, כִּמְרַגְּלִים אֶת־הָאָרֶץ.

(לא) וַנֹּאמֶר אֵלָיו, כֵּנִים אֲנָחְנוּ: לֹא הָיִינוּ, מְרַגְּלִים.

(לב) שְׁנֵים־עָשָׂר אֲנַחְנוּ אַחִים, בְּנֵי אָבִינוּ; הָאֶחָד אֵינֶנּוּ, וְהַקָּטֹן הַיּוֹם אֶת־אָבִינוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן.

(לג) וַיֹּאמֶר אֵלֵינוּ, הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ, בְּזֹאת אֵדַע, כִּי כֵנִים אַתֶּם: אֲחִיכֶם הָאֶחָד הַנִּיחוּ אִתִּי, וְאֶת־רַעֲבוֹן בָּתֵּיכֶם קְחוּ וָלֵכוּ.

(לד) וְהָבִיאוּ אֶת־אֲחִיכֶם הַקָּטֹן, אֵלַי, וְאֵדְעָה כִּי לֹא מְרַגְּלִים אַתֶּם, כִּי כֵנִים אַתֶּם; אֶת־אֲחִיכֶם אֶתֵּן לָכֶם, וְאֶת־הָאָרֶץ תִּסְחָרוּ.

(לה) וַיְהִי, הֵם מְרִיקִים שַׂקֵּיהֶם, וְהִנֵּה־אִישׁ צְרוֹר־כַּסְפּוֹ, בְּשַׂקּוֹ; וַיִּרְאוּ אֶת־צְרֹרוֹת כַּסְפֵּיהֶם, הֵמָּה וַאֲבִיהֶם – וַיִּירָאוּ.

(לו) וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יַעֲקֹב אֲבִיהֶם, אֹתִי שִׁכַּלְתֶּם: יוֹסֵף אֵינֶנּוּ, וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ, וְאֶת־בִּנְיָמִן תִּקָּחוּ, עָלַי הָיוּ כֻלָּנָה.

(לז) וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן, אֶל־אָבִיו לֵאמֹר, אֶת־שְׁנֵי בָנַי תָּמִית, אִם־לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ; תְּנָה אֹתוֹ עַל־יָדִי, וַאֲנִי אֲשִׁיבֶנּוּ אֵלֶיךָ.

(לח) וַיֹּאמֶר, לֹא־יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם: כִּי־אָחִיו מֵת וְהוּא לְבַדּוֹ נִשְׁאָר, וּקְרָאָהוּ אָסוֹן בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ־בָהּ, וְהוֹרַדְתֶּם אֶת־שֵׂיבָתִי בְּיָגוֹן, שְׁאוֹלָה.

📜 כתוב: "וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף – אֵת הַחֲלֹמוֹת, אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם" (בראשית מב, ט)

💭 מפרשים: רש"י: "וְיָדַע שֶׁנִּתְקַיְּמוּ שֶׁהֲרֵי הִשְׁתַּחֲווּ לוֹ". רמב"ן חולק: "וּלְפִי דַּעְתִּי שֶׁהַדָּבָר בְּהֵפֶךְ": כשראה אותם משתחווים, הבין שהחלום עדיין לא התגשם במלואו.

📜 כתוב: "אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל־אָחִינוּ" (בראשית מב, כא)

💭 מפרשים: רמב"ן: "חָשְׁבוּ לָהֶם הָאַכְזָרִיּוּת לְעֹנֶשׁ גָּדוֹל יוֹתֵר מִן הַמְּכִירָה". ספורנו: "וּכְנֶגֶד מִדַּת אַכְזָרִיּוּתֵינוּ זֶה הָאִישׁ מִתְאַכְזֵר נֶגְדֵּנוּ": מידה כנגד מידה.