יעקב לקראת עשו: "קטנתי מכל החסדים" והמאבק ביבוק

(ב) וְיַעֲקֹב, הָלַךְ לְדַרְכּוֹ; וַיִּפְגְּעוּ־בוֹ, מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים.

(ג) וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר רָאָם, מַחֲנֵה אֱלֹהִים זֶה; וַיִּקְרָא שֵׁם־הַמָּקוֹם הַהוּא, מַחֲנָיִם.

(ד) וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו, אֶל־עֵשָׂו אָחִיו, אַרְצָה שֵׂעִיר, שְׂדֵה אֱדוֹם.

(ה) וַיְצַו אֹתָם, לֵאמֹר, כֹּה תֹאמְרוּן, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו: כֹּה אָמַר, עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, עִם־לָבָן גַּרְתִּי, וָאֵחַר עַד־עָתָּה.

(ו) וַיְהִי־לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר, צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה; וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי, לִמְצֹא־חֵן בְּעֵינֶיךָ.

(ז) וַיָּשֻׁבוּ, הַמַּלְאָכִים, אֶל־יַעֲקֹב, לֵאמֹר: בָּאנוּ אֶל־אָחִיךָ, אֶל־עֵשָׂו, וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ, וְאַרְבַּע־מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ.

(ח) וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ; וַיַּחַץ אֶת־הָעָם אֲשֶׁר־אִתּוֹ, וְאֶת־הַצֹּאן וְאֶת־הַבָּקָר וְהַגְּמַלִּים – לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.

(ט) וַיֹּאמֶר, אִם־יָבוֹא עֵשָׂו אֶל־הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ – וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה.

(י) וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב, אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם, וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק: ה׳ הָאֹמֵר אֵלַי, שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ – וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ.

(יא) קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים, וּמִכָּל־הָאֱמֶת, אֲשֶׁר עָשִׂיתָ, אֶת־עַבְדֶּךָ: כִּי בְמַקְלִי, עָבַרְתִּי אֶת־הַיַּרְדֵּן הַזֶּה, וְעַתָּה הָיִיתִי, לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת.

(יב) הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי, מִיַּד עֵשָׂו: כִּי־יָרֵא אָנֹכִי, אֹתוֹ – פֶּן־יָבוֹא וְהִכַּנִי, אֵם עַל־בָּנִים.

(יג) וְאַתָּה אָמַרְתָּ, הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ; וְשַׂמְתִּי אֶת־זַרְעֲךָ כְּחוֹל הַיָּם, אֲשֶׁר לֹא־יִסָּפֵר מֵרֹב.

(יד) וַיָּלֶן שָׁם, בַּלַּיְלָה הַהוּא; וַיִּקַּח מִן־הַבָּא בְיָדוֹ, מִנְחָה – לְעֵשָׂו אָחִיו.

(טו) עִזִּים מָאתַיִם, וּתְיָשִׁים עֶשְׂרִים, רְחֵלִים מָאתַיִם, וְאֵילִים עֶשְׂרִים.

(טז) גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת וּבְנֵיהֶם, שְׁלֹשִׁים; פָּרוֹת אַרְבָּעִים, וּפָרִים עֲשָׂרָה, אֲתֹנֹת עֶשְׂרִים, וַעְיָרִם עֲשָׂרָה.

(יז) וַיִּתֵּן, בְּיַד־עֲבָדָיו, עֵדֶר עֵדֶר, לְבַדּוֹ; וַיֹּאמֶר אֶל־עֲבָדָיו, עִבְרוּ לְפָנַי, וְרֶוַח תָּשִׂימוּ, בֵּין עֵדֶר וּבֵין עֵדֶר.

(יח) וַיְצַו אֶת־הָרִאשׁוֹן, לֵאמֹר: כִּי יִפְגָשְׁךָ עֵשָׂו אָחִי, וּשְׁאֵלְךָ לֵאמֹר, לְמִי־אַתָּה וְאָנָה תֵלֵךְ, וּלְמִי אֵלֶּה לְפָנֶיךָ.

(יט) וְאָמַרְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב – מִנְחָה הִוא שְׁלוּחָה, לַאדֹנִי לְעֵשָׂו; וְהִנֵּה גַם־הוּא, אַחֲרֵינוּ.

(כ) וַיְצַו גַּם אֶת־הַשֵּׁנִי, גַּם אֶת־הַשְּׁלִישִׁי, גַּם אֶת־כָּל־הַהֹלְכִים, אַחֲרֵי הָעֲדָרִים לֵאמֹר: כַּדָּבָר הַזֶּה תְּדַבְּרוּן אֶל־עֵשָׂו, בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ.

(כא) וַאֲמַרְתֶּם – גַּם הִנֵּה עַבְדְּךָ יַעֲקֹב, אַחֲרֵינוּ: כִּי־אָמַר אֲכַפְּרָה פָנָיו, בַּמִּנְחָה הַהֹלֶכֶת לְפָנָי, וְאַחֲרֵי־כֵן אֶרְאֶה פָנָיו, אוּלַי יִשָּׂא פָנָי.

(כב) וַתַּעֲבֹר הַמִּנְחָה, עַל־פָּנָיו; וְהוּא לָן בַּלַּיְלָה־הַהוּא, בַּמַּחֲנֶה.

(כג) וַיָּקָם בַּלַּיְלָה הוּא, וַיִּקַּח אֶת־שְׁתֵּי נָשָׁיו וְאֶת־שְׁתֵּי שִׁפְחֹתָיו, וְאֶת־אַחַד עָשָׂר, יְלָדָיו; וַיַּעֲבֹר, אֵת מַעֲבַר יַבֹּק.

(כד) וַיִּקָּחֵם – וַיַּעֲבִרֵם, אֶת־הַנָּחַל; וַיַּעֲבֵר, אֶת־אֲשֶׁר־לוֹ.

(כה) וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר.

(כו) וַיַּרְא, כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, וַיִּגַּע, בְּכַף־יְרֵכוֹ; וַתֵּקַע כַּף־יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ.

(כז) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי, כִּי עָלָה הַשָּׁחַר; וַיֹּאמֶר לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם־בֵּרַכְתָּנִי.

(כח) וַיֹּאמֶר אֵלָיו, מַה־שְּׁמֶךָ; וַיֹּאמֶר, יַעֲקֹב.

(כט) וַיֹּאמֶר, לֹא יַעֲקֹב יֵאָמֵר עוֹד שִׁמְךָ – כִּי, אִם־יִשְׂרָאֵל: כִּי־שָׂרִיתָ עִם־אֱלֹהִים וְעִם־אֲנָשִׁים, וַתּוּכָל.

(ל) וַיִּשְׁאַל יַעֲקֹב, וַיֹּאמֶר הַגִּידָה־נָּא שְׁמֶךָ, וַיֹּאמֶר, לָמָּה זֶּה תִּשְׁאַל לִשְׁמִי; וַיְבָרֶךְ אֹתוֹ, שָׁם.

(לא) וַיִּקְרָא יַעֲקֹב שֵׁם הַמָּקוֹם, פְּנִיאֵל: כִּי־רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל־פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי.

(לב) וַיִּזְרַח־לוֹ הַשֶּׁמֶשׁ, כַּאֲשֶׁר עָבַר אֶת־פְּנוּאֵל; וְהוּא צֹלֵעַ, עַל־יְרֵכוֹ.

(לג) עַל־כֵּן לֹא־יֹאכְלוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵל אֶת־גִּיד הַנָּשֶׁה, אֲשֶׁר עַל־כַּף הַיָּרֵךְ, עַד, הַיּוֹם הַזֶּה: כִּי נָגַע בְּכַף־יֶרֶךְ יַעֲקֹב, בְּגִיד הַנָּשֶׁה.

📜 כתוב: "וְהָיָה הַמַּחֲנֶה הַנִּשְׁאָר, לִפְלֵיטָה" (בראשית לב, ט)

💭 מפרשים: רש"י: "הִתְקִין עַצְמוֹ לִשְׁלֹשָׁה דְּבָרִים, לְדוֹרוֹן, לִתְפִלָּה וּלְמִלְחָמָה". הרמב"ן מוסיף שהפרשה נכתבה ללמד "שֶׁהוּא לֹא בָּטַח בְּצִדְקָתוֹ, וְהִשְׁתַּדֵּל בַּהַצָּלָה בְּכָל יְכָלְתּוֹ".

📜 כתוב: "וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד, וַיֵּצֶר לוֹ" (בראשית לב, ח)

💭 מפרשים: רש"י: "וַיִּירָא שֶׁמָּא יֵהָרֵג, וַיֵּצֶר לוֹ אִם יַהֲרֹג הוּא אֶת אֲחֵרִים". שני רגשות שונים: פחד למות, וצער על האפשרות להרוג.

📜 כתוב: "וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ" (בראשית לב, כה)

💭 מפרשים: רש"י מביא את חז"ל: "שֶׁהוּא שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו". רשב"ם: יעקב רצה לברוח בדרך אחרת, והמלאך נאבק עמו "שלא יוכל לברוח ויראה קיום דברו של הקב"ה שלא יזיקהו עשו".