ימי המילואים: "ושכנתי בתוך בני ישראל"

(א) וְזֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר־תַּעֲשֶׂה לָהֶם, לְקַדֵּשׁ אֹתָם – לְכַהֵן לִי: לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן־בָּקָר, וְאֵילִם שְׁנַיִם – תְּמִימִם.

(ב) וְלֶחֶם מַצּוֹת, וְחַלֹּת מַצֹּת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן, וּרְקִיקֵי מַצּוֹת, מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן; סֹלֶת חִטִּים, תַּעֲשֶׂה אֹתָם.

(ג) וְנָתַתָּ אוֹתָם עַל־סַל אֶחָד, וְהִקְרַבְתָּ אֹתָם בַּסָּל; וְאֶת־הַפָּר – וְאֵת, שְׁנֵי הָאֵילִם.

(ד) וְאֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו תַּקְרִיב, אֶל־פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד; וְרָחַצְתָּ אֹתָם, בַּמָּיִם.

(ה) וְלָקַחְתָּ אֶת־הַבְּגָדִים, וְהִלְבַּשְׁתָּ אֶת־אַהֲרֹן אֶת־הַכֻּתֹּנֶת, וְאֵת מְעִיל הָאֵפֹד, וְאֶת־הָאֵפֹד וְאֶת־הַחֹשֶׁן; וְאָפַדְתָּ לוֹ, בְּחֵשֶׁב הָאֵפֹד.

(ו) וְשַׂמְתָּ הַמִּצְנֶפֶת, עַל־רֹאשׁוֹ; וְנָתַתָּ אֶת־נֵזֶר הַקֹּדֶשׁ, עַל־הַמִּצְנָפֶת.

(ז) וְלָקַחְתָּ אֶת־שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְיָצַקְתָּ עַל־רֹאשׁוֹ; וּמָשַׁחְתָּ, אֹתוֹ.

(ח) וְאֶת־בָּנָיו, תַּקְרִיב; וְהִלְבַּשְׁתָּם, כֻּתֳּנֹת.

(ט) וְחָגַרְתָּ אֹתָם אַבְנֵט אַהֲרֹן וּבָנָיו, וְחָבַשְׁתָּ לָהֶם מִגְבָּעֹת, וְהָיְתָה לָהֶם כְּהֻנָּה, לְחֻקַּת עוֹלָם; וּמִלֵּאתָ יַד־אַהֲרֹן, וְיַד־בָּנָיו.

(י) וְהִקְרַבְתָּ, אֶת־הַפָּר, לִפְנֵי, אֹהֶל מוֹעֵד; וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת־יְדֵיהֶם, עַל־רֹאשׁ הַפָּר.

(יא) וְשָׁחַטְתָּ אֶת־הַפָּר, לִפְנֵי ה׳, פֶּתַח, אֹהֶל מוֹעֵד.

(יב) וְלָקַחְתָּ מִדַּם הַפָּר, וְנָתַתָּה עַל־קַרְנֹת הַמִּזְבֵּחַ בְּאֶצְבָּעֶךָ; וְאֶת־כָּל־הַדָּם תִּשְׁפֹּךְ, אֶל־יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ.

(יג) וְלָקַחְתָּ, אֶת־כָּל־הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת־הַקֶּרֶב, וְאֵת הַיֹּתֶרֶת עַל־הַכָּבֵד, וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת־הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן; וְהִקְטַרְתָּ, הַמִּזְבֵּחָה.

(יד) וְאֶת־בְּשַׂר הַפָּר, וְאֶת־עֹרוֹ וְאֶת־פִּרְשׁוֹ, תִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ, מִחוּץ לַמַּחֲנֶה: חַטָּאת, הוּא.

(טו) וְאֶת־הָאַיִל הָאֶחָד, תִּקָּח; וְסָמְכוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו, אֶת־יְדֵיהֶם – עַל־רֹאשׁ הָאָיִל.

(טז) וְשָׁחַטְתָּ, אֶת־הָאָיִל; וְלָקַחְתָּ, אֶת־דָּמוֹ, וְזָרַקְתָּ עַל־הַמִּזְבֵּחַ, סָבִיב.

(יז) וְאֶת־הָאַיִל – תְּנַתֵּחַ, לִנְתָחָיו; וְרָחַצְתָּ קִרְבּוֹ וּכְרָעָיו, וְנָתַתָּ עַל־נְתָחָיו וְעַל־רֹאשׁוֹ.

(יח) וְהִקְטַרְתָּ אֶת־כָּל־הָאַיִל הַמִּזְבֵּחָה, עֹלָה הוּא לַה׳; רֵיחַ נִיחוֹחַ, אִשֶּׁה לַה׳ הוּא.

(יט) וְלָקַחְתָּ, אֵת הָאַיִל הַשֵּׁנִי; וְסָמַךְ אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת־יְדֵיהֶם, עַל־רֹאשׁ הָאָיִל.

(כ) וְשָׁחַטְתָּ אֶת־הָאַיִל, וְלָקַחְתָּ מִדָּמוֹ וְנָתַתָּה עַל־תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן וְעַל־תְּנוּךְ אֹזֶן בָּנָיו הַיְמָנִית, וְעַל־בֹּהֶן יָדָם הַיְמָנִית, וְעַל־בֹּהֶן רַגְלָם הַיְמָנִית; וְזָרַקְתָּ אֶת־הַדָּם עַל־הַמִּזְבֵּחַ, סָבִיב.

(כא) וְלָקַחְתָּ מִן־הַדָּם אֲשֶׁר עַל־הַמִּזְבֵּחַ, וּמִשֶּׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְהִזֵּיתָ עַל־אַהֲרֹן וְעַל־בְּגָדָיו, וְעַל־בָּנָיו וְעַל־בִּגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ; וְקָדַשׁ הוּא וּבְגָדָיו, וּבָנָיו וּבִגְדֵי בָנָיו אִתּוֹ.

(כב) וְלָקַחְתָּ מִן־הָאַיִל הַחֵלֶב וְהָאַלְיָה וְאֶת־הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת־הַקֶּרֶב, וְאֵת יֹתֶרֶת הַכָּבֵד וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת־הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן, וְאֵת, שׁוֹק הַיָּמִין: כִּי אֵיל מִלֻּאִים, הוּא.

(כג) וְכִכַּר לֶחֶם אַחַת, וְחַלַּת לֶחֶם שֶׁמֶן אַחַת – וְרָקִיק אֶחָד: מִסַּל, הַמַּצּוֹת, אֲשֶׁר, לִפְנֵי ה׳.

(כד) וְשַׂמְתָּ הַכֹּל – עַל כַּפֵּי אַהֲרֹן, וְעַל כַּפֵּי בָנָיו; וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה, לִפְנֵי ה׳.

(כה) וְלָקַחְתָּ אֹתָם מִיָּדָם, וְהִקְטַרְתָּ הַמִּזְבֵּחָה עַל־הָעֹלָה; לְרֵיחַ נִיחוֹחַ לִפְנֵי ה׳, אִשֶּׁה הוּא לַה׳.

(כו) וְלָקַחְתָּ אֶת־הֶחָזֶה, מֵאֵיל הַמִּלֻּאִים אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן, וְהֵנַפְתָּ אֹתוֹ תְּנוּפָה, לִפְנֵי ה׳; וְהָיָה לְךָ, לְמָנָה.

(כז) וְקִדַּשְׁתָּ אֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה, וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר הוּנַף, וַאֲשֶׁר הוּרָם: מֵאֵיל, הַמִּלֻּאִים – מֵאֲשֶׁר לְאַהֲרֹן, וּמֵאֲשֶׁר לְבָנָיו.

(כח) וְהָיָה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו לְחָק־עוֹלָם, מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, כִּי תְרוּמָה, הוּא; וּתְרוּמָה יִהְיֶה מֵאֵת בְּנֵי־יִשְׂרָאֵל, מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיהֶם – תְּרוּמָתָם, לַה׳.

(כט) וּבִגְדֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לְאַהֲרֹן, יִהְיוּ לְבָנָיו אַחֲרָיו, לְמָשְׁחָה בָהֶם, וּלְמַלֵּא־בָם אֶת־יָדָם.

(ל) שִׁבְעַת יָמִים, יִלְבָּשָׁם הַכֹּהֵן תַּחְתָּיו – מִבָּנָיו: אֲשֶׁר יָבֹא אֶל־אֹהֶל מוֹעֵד, לְשָׁרֵת בַּקֹּדֶשׁ.

(לא) וְאֵת אֵיל הַמִּלֻּאִים, תִּקָּח; וּבִשַּׁלְתָּ אֶת־בְּשָׂרוֹ, בְּמָקֹם קָדֹשׁ.

(לב) וְאָכַל אַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת־בְּשַׂר הָאַיִל, וְאֶת־הַלֶּחֶם אֲשֶׁר בַּסָּל, פֶּתַח, אֹהֶל מוֹעֵד.

(לג) וְאָכְלוּ אֹתָם אֲשֶׁר כֻּפַּר בָּהֶם, לְמַלֵּא אֶת־יָדָם לְקַדֵּשׁ אֹתָם; וְזָר לֹא־יֹאכַל, כִּי־קֹדֶשׁ הֵם.

(לד) וְאִם־יִוָּתֵר מִבְּשַׂר הַמִּלֻּאִים, וּמִן־הַלֶּחֶם – עַד־הַבֹּקֶר: וְשָׂרַפְתָּ אֶת־הַנּוֹתָר בָּאֵשׁ, לֹא יֵאָכֵל כִּי־קֹדֶשׁ הוּא.

(לה) וְעָשִׂיתָ לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו, כָּכָה, כְּכֹל אֲשֶׁר־צִוִּיתִי, אֹתָכָה; שִׁבְעַת יָמִים, תְּמַלֵּא יָדָם.

(לו) וּפַר חַטָּאת תַּעֲשֶׂה לַיּוֹם, עַל־הַכִּפֻּרִים, וְחִטֵּאתָ עַל־הַמִּזְבֵּחַ, בְּכַפֶּרְךָ עָלָיו; וּמָשַׁחְתָּ אֹתוֹ, לְקַדְּשׁוֹ.

(לז) שִׁבְעַת יָמִים, תְּכַפֵּר עַל־הַמִּזְבֵּחַ, וְקִדַּשְׁתָּ, אֹתוֹ; וְהָיָה הַמִּזְבֵּחַ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים, כָּל־הַנֹּגֵעַ בַּמִּזְבֵּחַ יִקְדָּשׁ.

(לח) וְזֶה, אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל־הַמִּזְבֵּחַ: כְּבָשִׂים בְּנֵי־שָׁנָה שְׁנַיִם לַיּוֹם, תָּמִיד.

(לט) אֶת־הַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד, תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר; וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי, תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם.

(מ) וְעִשָּׂרֹן סֹלֶת בָּלוּל בְּשֶׁמֶן כָּתִית, רֶבַע הַהִין, וְנֵסֶךְ, רְבִיעִת הַהִין יָיִן – לַכֶּבֶשׂ, הָאֶחָד.

(מא) וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי, תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם: כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכָּהּ, תַּעֲשֶׂה־לָּהּ, לְרֵיחַ נִיחֹחַ, אִשֶּׁה לַה׳.

(מב) עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם, פֶּתַח אֹהֶל־מוֹעֵד לִפְנֵי ה׳, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה, לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם.

(מג) וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה, לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל; וְנִקְדַּשׁ, בִּכְבֹדִי.

(מד) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת־אֹהֶל מוֹעֵד, וְאֶת־הַמִּזְבֵּחַ; וְאֶת־אַהֲרֹן וְאֶת־בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ, לְכַהֵן לִי.

(מה) וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹהִים.

(מו) וְיָדְעוּ, כִּי אֲנִי ה׳ אֱלֹהֵיהֶם, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם: אֲנִי, ה׳ אֱלֹהֵיהֶם.

📜 כתוב: "אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם" (שמות כט, מו)

💭 מפרשים: אבן עזרא: "כי לא הוצאתי אותם ממצרים רק בעבור שיעשו לי משכן ושכנתי בתוכם". רמב"ן: "וְיָפֶה פֵּרֵשׁ", "כִּי כְּפִי פְּשַׁט הַדָּבָר הַשְּׁכִינָה בְּיִשְׂרָאֵל צֹרֶךְ הֶדְיוֹט וְלֹא צֹרֶךְ גָּבוֹהַּ", ובכל זאת יש בכך "סוד גדול".

📜 כתוב: "וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וְהָיִיתִי לָהֶם, לֵאלֹהִים" (שמות כט, מה)

💭 מפרשים: ספורנו: "לְקַבֵּל עֲבוֹדָתָם בְּרָצוֹן וְלִשְׁמוֹעַ אֶת תְּפִלָּתָם"; "והייתי להם לאלהים": "מַנְהִיג עִנְיָנָם בִּלְתִי אֶמְצָעִי".

📜 כתוב: "לְקַח פַּר אֶחָד בֶּן־בָּקָר" (שמות כט, א)

💭 מפרשים: רש"י: "לְכַפֵּר עַל מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל שֶׁהוּא פַּר". הפירוש מניח שהציווי נאמר אחרי חטא העגל; הרמב"ן חולק על סדר זה (בשיעור על פרק לא).