"ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם": התרומה, הארון, השולחן והמנורה

(א) וַיְדַבֵּר ה׳, אֶל־מֹשֶׁה לֵּאמֹר.

(ב) דַּבֵּר אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ־לִי תְּרוּמָה: מֵאֵת כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ, תִּקְחוּ אֶת־תְּרוּמָתִי.

(ג) וְזֹאת, הַתְּרוּמָה, אֲשֶׁר תִּקְחוּ, מֵאִתָּם: זָהָב וָכֶסֶף, וּנְחֹשֶׁת.

(ד) וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי, וְשֵׁשׁ וְעִזִּים.

(ה) וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים, וַעֲצֵי שִׁטִּים.

(ו) שֶׁמֶן, לַמָּאֹר; בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה, וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים.

(ז) אַבְנֵי־שֹׁהַם, וְאַבְנֵי מִלֻּאִים, לָאֵפֹד, וְלַחֹשֶׁן.

(ח) וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם.

(ט) כְּכֹל, אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ, אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן, וְאֵת תַּבְנִית כָּל־כֵּלָיו; וְכֵן, תַּעֲשׂוּ.

(י) וְעָשׂוּ אֲרוֹן, עֲצֵי שִׁטִּים: אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ, וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ, וְאַמָּה וָחֵצִי, קֹמָתוֹ.

(יא) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר, מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ; וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב, סָבִיב.

(יב) וְיָצַקְתָּ לּוֹ, אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב, וְנָתַתָּה, עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו; וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת, עַל־צַלְעוֹ הָאֶחָת, וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת, עַל־צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית.

(יג) וְעָשִׂיתָ בַדֵּי, עֲצֵי שִׁטִּים; וְצִפִּיתָ אֹתָם, זָהָב.

(יד) וְהֵבֵאתָ אֶת־הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת, עַל צַלְעֹת הָאָרֹן, לָשֵׂאת אֶת־הָאָרֹן, בָּהֶם.

(טו) בְּטַבְּעֹת, הָאָרֹן, יִהְיוּ, הַבַּדִּים: לֹא יָסֻרוּ, מִמֶּנּוּ.

(טז) וְנָתַתָּ, אֶל־הָאָרֹן – אֵת, הָעֵדֻת, אֲשֶׁר אֶתֵּן, אֵלֶיךָ.

(יז) וְעָשִׂיתָ כַפֹּרֶת, זָהָב טָהוֹר: אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכָּהּ, וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבָּהּ.

(יח) וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים, זָהָב; מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם, מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת.

(יט) וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה, מִזֶּה, וּכְרוּב־אֶחָד מִקָּצָה, מִזֶּה; מִן־הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת־הַכְּרֻבִים, עַל־שְׁנֵי קְצוֹתָיו.

(כ) וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל־הַכַּפֹּרֶת, וּפְנֵיהֶם, אִישׁ אֶל־אָחִיו; אֶל־הַכַּפֹּרֶת – יִהְיוּ, פְּנֵי הַכְּרֻבִים.

(כא) וְנָתַתָּ אֶת־הַכַּפֹּרֶת עַל־הָאָרֹן, מִלְמָעְלָה; וְאֶל־הָאָרֹן – תִּתֵּן אֶת־הָעֵדֻת, אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ.

(כב) וְנוֹעַדְתִּי לְךָ, שָׁם, וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים, אֲשֶׁר עַל־אֲרוֹן הָעֵדֻת – אֵת כָּל־אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ, אֶל־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

(כג) וְעָשִׂיתָ שֻׁלְחָן, עֲצֵי שִׁטִּים: אַמָּתַיִם אָרְכּוֹ וְאַמָּה רָחְבּוֹ, וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ.

(כד) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ, זָהָב טָהוֹר; וְעָשִׂיתָ לּוֹ זֵר זָהָב, סָבִיב.

(כה) וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח, סָבִיב; וְעָשִׂיתָ זֵר־זָהָב לְמִסְגַּרְתּוֹ, סָבִיב.

(כו) וְעָשִׂיתָ לּוֹ, אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב; וְנָתַתָּ, אֶת־הַטַּבָּעֹת, עַל אַרְבַּע הַפֵּאֹת, אֲשֶׁר לְאַרְבַּע רַגְלָיו.

(כז) לְעֻמַּת, הַמִּסְגֶּרֶת, תִּהְיֶיןָ, הַטַּבָּעֹת – לְבָתִּים לְבַדִּים, לָשֵׂאת אֶת־הַשֻּׁלְחָן.

(כח) וְעָשִׂיתָ אֶת־הַבַּדִּים עֲצֵי שִׁטִּים, וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב; וְנִשָּׂא־בָם, אֶת־הַשֻּׁלְחָן.

(כט) וְעָשִׂיתָ קְּעָרֹתָיו וְכַפֹּתָיו, וּקְשׂוֹתָיו וּמְנַקִּיֹּתָיו, אֲשֶׁר יֻסַּךְ, בָּהֵן; זָהָב טָהוֹר, תַּעֲשֶׂה אֹתָם.

(ל) וְנָתַתָּ עַל־הַשֻּׁלְחָן לֶחֶם פָּנִים, לְפָנַי תָּמִיד.

(לא) וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת, זָהָב טָהוֹר; מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה, יְרֵכָהּ וְקָנָהּ, גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ, מִמֶּנָּה יִהְיוּ.

(לב) וְשִׁשָּׁה קָנִים, יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ: שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה, מִצִּדָּהּ הָאֶחָד, וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה, מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי.

(לג) שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד, כַּפְתֹּר וָפֶרַח, וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד, כַּפְתֹּר וָפָרַח; כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים, הַיֹּצְאִים מִן־הַמְּנֹרָה.

(לד) וּבַמְּנֹרָה, אַרְבָּעָה גְבִעִים: מְשֻׁקָּדִים – כַּפְתֹּרֶיהָ, וּפְרָחֶיהָ.

(לה) וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה, וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה, וְכַפְתֹּר, תַּחַת־שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה – לְשֵׁשֶׁת, הַקָּנִים, הַיֹּצְאִים, מִן־הַמְּנֹרָה.

(לו) כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם, מִמֶּנָּה יִהְיוּ; כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת, זָהָב טָהוֹר.

(לז) וְעָשִׂיתָ אֶת־נֵרֹתֶיהָ, שִׁבְעָה; וְהֶעֱלָה, אֶת־נֵרֹתֶיהָ, וְהֵאִיר, עַל־עֵבֶר פָּנֶיהָ.

(לח) וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ, זָהָב טָהוֹר.

(לט) כִּכָּר זָהָב טָהוֹר, יַעֲשֶׂה אֹתָהּ – אֵת כָּל־הַכֵּלִים, הָאֵלֶּה.

(מ) וּרְאֵה, וַעֲשֵׂה: בְּתַבְנִיתָם – אֲשֶׁר־אַתָּה מָרְאֶה, בָּהָר.

📜 כתוב: "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם" (שמות כה, ח)

💭 מפרשים: רמב"ן (כה, א): "וְסוֹד הַמִּשְׁכָּן הוּא, שֶׁיִּהְיֶה הַכָּבוֹד אֲשֶׁר שָׁכַן עַל הַר סִינַי שׁוֹכֵן עָלָיו בְּנִסְתָּר". ספורנו (כה, ח): "אֶשְׁכּוֹן בֵּינֵיהֶם לְקַבֵּל תְּפִלָּתָם וַעֲבוֹדָתָם". לפי הרמב"ן המשכן הוא "הר סיני נייד"; לפי הספורנו הוא מקום שבו העם פונה אל ה׳.

📜 כתוב: "מֵאֵת כָּל־אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ" (שמות כה, ב)

💭 מפרשים: רש"י: "לִי – לִשְׁמִי"; "לְשׁוֹן נְדָבָה וְהוּא לְשׁוֹן רָצוֹן טוֹב". הנתינה צריכה להיות לשם המטרה ומתוך רצון.

📜 כתוב: "וְעָשׂוּ אֲרוֹן, עֲצֵי שִׁטִּים" (שמות כה, י)

💭 מפרשים: רמב"ן: אולי הלשון רומזת "שֶׁיִּהְיוּ כָּל יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּתְּפִין בַּעֲשִׂיַּת הָאָרוֹן", "וְשֶׁיִּזְכּוּ כֻּלָּם לַתּוֹרָה". הארון, שבו התורה, שייך לכולם.