עבד אברהם ורבקה: "שתה וגם גמליך אשקה"

(א) וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים; וה׳ בֵּרַךְ אֶת־אַבְרָהָם, בַּכֹּל.

(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם, אֶל־עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל, בְּכָל־אֲשֶׁר־לוֹ: שִׂים־נָא יָדְךָ, תַּחַת יְרֵכִי.

(ג) וְאַשְׁבִּיעֲךָ – בה׳ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ: אֲשֶׁר לֹא־תִקַּח אִשָּׁה, לִבְנִי, מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי, אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ.

(ד) כִּי אֶל־אַרְצִי וְאֶל־מוֹלַדְתִּי, תֵּלֵךְ; וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה, לִבְנִי לְיִצְחָק.

(ה) וַיֹּאמֶר אֵלָיו, הָעֶבֶד, אוּלַי לֹא־תֹאבֶה הָאִשָּׁה, לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל־הָאָרֶץ הַזֹּאת; הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת־בִּנְךָ, אֶל־הָאָרֶץ אֲשֶׁר־יָצָאתָ מִשָּׁם.

(ו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו, אַבְרָהָם: הִשָּׁמֶר לְךָ, פֶּן־תָּשִׁיב אֶת־בְּנִי שָׁמָּה.

(ז) ה׳ אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי, וַאֲשֶׁר דִּבֶּר־לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע־לִי לֵאמֹר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת – הוּא, יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי, מִשָּׁם.

(ח) וְאִם־לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה, לָלֶכֶת אַחֲרֶיךָ – וְנִקִּיתָ, מִשְּׁבֻעָתִי זֹאת; רַק אֶת־בְּנִי, לֹא תָשֵׁב שָׁמָּה.

(ט) וַיָּשֶׂם הָעֶבֶד אֶת־יָדוֹ, תַּחַת יֶרֶךְ אַבְרָהָם אֲדֹנָיו; וַיִּשָּׁבַע לוֹ, עַל־הַדָּבָר הַזֶּה.

(י) וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים מִגְּמַלֵּי אֲדֹנָיו, וַיֵּלֶךְ, וְכָל־טוּב אֲדֹנָיו, בְּיָדוֹ; וַיָּקָם, וַיֵּלֶךְ אֶל־אֲרַם נַהֲרַיִם – אֶל־עִיר נָחוֹר.

(יא) וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים מִחוּץ לָעִיר, אֶל־בְּאֵר הַמָּיִם, לְעֵת עֶרֶב, לְעֵת צֵאת הַשֹּׁאֲבֹת.

(יב) וַיֹּאמַר – ה׳ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, הַקְרֵה־נָא לְפָנַי הַיּוֹם; וַעֲשֵׂה־חֶסֶד, עִם אֲדֹנִי אַבְרָהָם.

(יג) הִנֵּה אָנֹכִי נִצָּב, עַל־עֵין הַמָּיִם; וּבְנוֹת אַנְשֵׁי הָעִיר, יֹצְאֹת לִשְׁאֹב מָיִם.

(יד) וְהָיָה הַנַּעֲרָ, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיהָ הַטִּי־נָא כַדֵּךְ וְאֶשְׁתֶּה, וְאָמְרָה שְׁתֵה, וְגַם־גְּמַלֶּיךָ אַשְׁקֶה – אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק, וּבָהּ אֵדַע, כִּי־עָשִׂיתָ חֶסֶד עִם־אֲדֹנִי.

(טו) וַיְהִי־הוּא, טֶרֶם כִּלָּה לְדַבֵּר, וְהִנֵּה רִבְקָה יֹצֵאת אֲשֶׁר יֻלְּדָה לִבְתוּאֵל בֶּן־מִלְכָּה, אֵשֶׁת נָחוֹר אֲחִי אַבְרָהָם; וְכַדָּהּ, עַל־שִׁכְמָהּ.

(טז) וְהַנַּעֲרָ, טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד – בְּתוּלָה, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ; וַתֵּרֶד הָעַיְנָה, וַתְּמַלֵּא כַדָּהּ וַתָּעַל.

(יז) וַיָּרָץ הָעֶבֶד, לִקְרָאתָהּ; וַיֹּאמֶר, הַגְמִיאִינִי נָא מְעַט־מַיִם מִכַּדֵּךְ.

(יח) וַתֹּאמֶר, שְׁתֵה אֲדֹנִי; וַתְּמַהֵר, וַתֹּרֶד כַּדָּהּ עַל־יָדָהּ – וַתַּשְׁקֵהוּ.

(יט) וַתְּכַל, לְהַשְׁקֹתוֹ; וַתֹּאמֶר, גַּם לִגְמַלֶּיךָ אֶשְׁאָב, עַד אִם־כִּלּוּ, לִשְׁתֹּת.

(כ) וַתְּמַהֵר, וַתְּעַר כַּדָּהּ אֶל־הַשֹּׁקֶת, וַתָּרָץ עוֹד אֶל־הַבְּאֵר, לִשְׁאֹב; וַתִּשְׁאַב, לְכָל־גְּמַלָּיו.

(כא) וְהָאִישׁ מִשְׁתָּאֵה, לָהּ; מַחֲרִישׁ – לָדַעַת הַהִצְלִיחַ ה׳ דַּרְכּוֹ, אִם־לֹא.

(כב) וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר כִּלּוּ הַגְּמַלִּים לִשְׁתּוֹת, וַיִּקַּח הָאִישׁ נֶזֶם זָהָב, בֶּקַע מִשְׁקָלוֹ – וּשְׁנֵי צְמִידִים עַל־יָדֶיהָ, עֲשָׂרָה זָהָב מִשְׁקָלָם.

(כג) וַיֹּאמֶר בַּת־מִי אַתְּ, הַגִּידִי נָא לִי; הֲיֵשׁ בֵּית־אָבִיךְ מָקוֹם לָנוּ, לָלִין.

(כד) וַתֹּאמֶר אֵלָיו, בַּת־בְּתוּאֵל אָנֹכִי – בֶּן־מִלְכָּה, אֲשֶׁר יָלְדָה לְנָחוֹר.

(כה) וַתֹּאמֶר אֵלָיו, גַּם־תֶּבֶן גַּם־מִסְפּוֹא רַב עִמָּנוּ – גַּם־מָקוֹם, לָלוּן.

(כו) וַיִּקֹּד הָאִישׁ, וַיִּשְׁתַּחוּ לה׳.

(כז) וַיֹּאמֶר, בָּרוּךְ ה׳ אֱלֹהֵי אֲדֹנִי אַבְרָהָם, אֲשֶׁר לֹא־עָזַב חַסְדּוֹ וַאֲמִתּוֹ, מֵעִם אֲדֹנִי; אָנֹכִי, בַּדֶּרֶךְ נָחַנִי ה׳, בֵּית, אֲחֵי אֲדֹנִי.

(נז) וַיֹּאמְרוּ, נִקְרָא לַנַּעֲרָ, וְנִשְׁאֲלָה, אֶת־פִּיהָ.

(נח) וַיִּקְרְאוּ לְרִבְקָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ, הֲתֵלְכִי עִם־הָאִישׁ הַזֶּה; וַתֹּאמֶר, אֵלֵךְ.

(נט) וַיְשַׁלְּחוּ אֶת־רִבְקָה אֲחֹתָם, וְאֶת־מֵנִקְתָּהּ, וְאֶת־עֶבֶד אַבְרָהָם, וְאֶת־אֲנָשָׁיו.

(ס) וַיְבָרְכוּ אֶת־רִבְקָה, וַיֹּאמְרוּ לָהּ – אֲחֹתֵנוּ, אַתְּ הֲיִי לְאַלְפֵי רְבָבָה; וְיִירַשׁ זַרְעֵךְ, אֵת שַׁעַר שֹׂנְאָיו.

(סא) וַתָּקָם רִבְקָה וְנַעֲרֹתֶיהָ, וַתִּרְכַּבְנָה עַל־הַגְּמַלִּים, וַתֵּלַכְנָה, אַחֲרֵי הָאִישׁ; וַיִּקַּח הָעֶבֶד אֶת־רִבְקָה, וַיֵּלַךְ.

(סב) וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא, בְּאֵר לַחַי רֹאִי; וְהוּא יוֹשֵׁב, בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב.

(סג) וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה, לִפְנוֹת עָרֶב; וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה גְמַלִּים בָּאִים.

(סד) וַתִּשָּׂא רִבְקָה אֶת־עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא אֶת־יִצְחָק; וַתִּפֹּל, מֵעַל הַגָּמָל.

(סה) וַתֹּאמֶר אֶל־הָעֶבֶד, מִי־הָאִישׁ הַלָּזֶה הַהֹלֵךְ בַּשָּׂדֶה לִקְרָאתֵנוּ, וַיֹּאמֶר הָעֶבֶד, הוּא אֲדֹנִי; וַתִּקַּח הַצָּעִיף, וַתִּתְכָּס.

(סו) וַיְסַפֵּר הָעֶבֶד, לְיִצְחָק, אֵת כָּל־הַדְּבָרִים, אֲשֶׁר עָשָׂה.

(סז) וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת־רִבְקָה וַתְּהִי־לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ.

📜 כתוב: "אֹתָהּ הֹכַחְתָּ, לְעַבְדְּךָ לְיִצְחָק" (בראשית כד, יד)

💭 מפרשים: רש"י: "רְאוּיָה הִיא לוֹ שֶׁתְּהֵא גּוֹמֶלֶת חֲסָדִים, וּכְדַאי לִכָּנֵס בְּבֵיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם". רמב"ן חולק על הקריאה של רש"י ומפרש את התפילה כבקשה: "הַקְרֵה נָא לְפָנַי הַיּוֹם הַזֶּה הַמִּקְרֶה שֶׁתִּהְיֶה הַנַּעֲרָה... אוֹתָהּ שֶׁהֹכַחְתָּ". רד"ק מוסיף שהסימן לבדו לא הספיק: "אִם תִּהְיֶה טוֹבָה וּבַת טוֹבִים וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ".

📜 כתוב: "וַיֹּאמֶר, עֶבֶד אַבְרָהָם אָנֹכִי" (בראשית כד, לד)

💭 מפרשים: רש"י (על פסוק מב) מביא את דברי רבי אחא: "יָפָה שִׂיחָתָן שֶׁל עַבְדֵי אָבוֹת לִפְנֵי הַמָּקוֹם מִתּוֹרָתָן שֶׁל בָּנִים", שהרי פרשת העבד "כְּפוּלָה בַּתּוֹרָה".

📜 כתוב: "וְנִשְׁאֲלָה, אֶת־פִּיהָ" (בראשית כד, נז)

💭 מפרשים: רש"י: "מִכָּאן שֶׁאֵין מַשִּׂיאִין אֶת הָאִשָּׁה אֶלָּא מִדַּעְתָּהּ".

📜 כתוב: "וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ" (בראשית כד, סז)

💭 מפרשים: רש"י: "וְנַעֲשֵׂית דֻּגְמַת שָׂרָה אִמּוֹ", ובמדרש: הנר, הברכה בעיסה והענן שפסקו במות שרה "חָזְרוּ" כשבאה רבקה.