ברית בין הבתרים: "והאמין בה׳ ויחשבה לו צדקה"
🎯 מטרות השיעור
- התלמידים יתארו את שני חלקי הפרק: ההבטחה לזרע (א-ו) וההבטחה לארץ בברית בין הבתרים (ז-כא)
- התלמידים יסבירו את השאלות של אברם ("מַה־תִּתֶּן־לִי", "בַּמָּה אֵדַע") ואת תשובות ה׳
- התלמידים יכירו את המחלוקת בין רש"י לרמב"ן על "וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה" וידונו באמונה, בספק ובהבטחה שיש בה גם סבל
❓ השאלה הגדולה של השיעור
האם מותר לאדם מאמין לשאול "במה אדע"? ומה פירוש הדבר שהאמונה "נחשבת" לצדקה?
אברם מקבל הבטחה: "הַבֶּט־נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים", והכתוב אומר "וְהֶאֱמִן, בַּה׳; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה". אבל פסוקים ספורים אחר כך הוא שואל "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה".
🧪 פתיחה
שאלה לכיתה: "מישהו מבטיח לכם משהו חשוב מאוד. מתי מספיקה לכם המילה שלו, ומתי תבקשו חוזה חתום?" אוספים דוגמאות (הורים, חבר, חברה מסחרית), ושואלים: האם בקשת ערובה פירושה חוסר אמון?
📖 הסבר למורה
שני חלקים. הפרק נפתח ב"אַל־תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ" ואברם עונה בכאב: "מַה־תִּתֶּן־לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי". ה׳ מוציא אותו החוצה ומבטיח זרע כמספר הכוכבים, ואז "וְהֶאֱמִן, בַּה׳". בחלק השני ה׳ מבטיח את הארץ, ואברם שואל "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה". בתגובה נכרתת ברית: אברם מביא בעלי חיים, מבתר אותם, ו"וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן, וְלַפִּיד אֵשׁ, אֲשֶׁר עָבַר, בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה".
הברית. כריתת ברית בין חלקי בעלי חיים מוכרת מן המזרח הקדום ומירמיהו לד, יח-כ: הצד העובר בין הבתרים מקבל על עצמו את חומרת הברית. כאן רק האש, סמל הנוכחות האלוהית, עוברת: ה׳ לבדו מתחייב. הפרק מסתיים במילים "בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת ה׳ אֶת־אַבְרָם – בְּרִית" ובגבולות הארץ "מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד־הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר־פְּרָת".
הבטחה עם צל. באמצע הברית נופלת על אברם "אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה", וה׳ מגלה לו: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי־גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם – אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה". ההבטחה כוללת שעבוד וגלות לפני הגאולה ("וְאַחֲרֵי־כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל"). גם העיכוב מנומק מוסרית: "כִּי לֹא־שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי, עַד־הֵנָּה", הארץ לא תילקח מיושביה לפני שיתמלא עוונם. (פרשנות שלנו בקצרה: לפי הפסוק, גם להבטחה האלוהית יש סדר מוסרי.)
📜 הפסוקים (מכון ממרא, נוסח מנוקד)
בראשית פרק טו, פסוקים א-כא
(א) אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הָיָה דְבַר־ה׳ אֶל־אַבְרָם, בַּמַּחֲזֶה, לֵאמֹר: אַל־תִּירָא אַבְרָם, אָנֹכִי מָגֵן לָךְ – שְׂכָרְךָ, הַרְבֵּה מְאֹד.
(ב) וַיֹּאמֶר אַבְרָם, אֲדֹנָי ה׳ מַה־תִּתֶּן־לִי, וְאָנֹכִי, הוֹלֵךְ עֲרִירִי; וּבֶן־מֶשֶׁק בֵּיתִי, הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר.
(ג) וַיֹּאמֶר אַבְרָם – הֵן לִי, לֹא נָתַתָּה זָרַע; וְהִנֵּה בֶן־בֵּיתִי, יוֹרֵשׁ אֹתִי.
(ד) וְהִנֵּה דְבַר־ה׳ אֵלָיו לֵאמֹר, לֹא יִירָשְׁךָ זֶה: כִּי־אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ, הוּא יִירָשֶׁךָ.
(ה) וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה, וַיֹּאמֶר הַבֶּט־נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים – אִם־תּוּכַל, לִסְפֹּר אֹתָם; וַיֹּאמֶר לוֹ, כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ.
(ו) וְהֶאֱמִן, בַּה׳; וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה.
(ז) וַיֹּאמֶר, אֵלָיו: אֲנִי ה׳, אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאוּר כַּשְׂדִּים – לָתֶת לְךָ אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת, לְרִשְׁתָּהּ.
(ח) וַיֹּאמַר: אֲדֹנָי ה׳, בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה.
(ט) וַיֹּאמֶר אֵלָיו, קְחָה לִי עֶגְלָה מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְעֵז מְשֻׁלֶּשֶׁת, וְאַיִל מְשֻׁלָּשׁ; וְתֹר, וְגוֹזָל.
(י) וַיִּקַּח־לוֹ אֶת־כָּל־אֵלֶּה, וַיְבַתֵּר אֹתָם בַּתָּוֶךְ, וַיִּתֵּן אִישׁ־בִּתְרוֹ, לִקְרַאת רֵעֵהוּ; וְאֶת־הַצִּפֹּר, לֹא בָתָר.
(יא) וַיֵּרֶד הָעַיִט, עַל־הַפְּגָרִים; וַיַּשֵּׁב אֹתָם, אַבְרָם.
(יב) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא, וְתַרְדֵּמָה נָפְלָה עַל־אַבְרָם; וְהִנֵּה אֵימָה חֲשֵׁכָה גְדֹלָה, נֹפֶלֶת עָלָיו.
(יג) וַיֹּאמֶר לְאַבְרָם, יָדֹעַ תֵּדַע כִּי־גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם, וַעֲבָדוּם, וְעִנּוּ אֹתָם – אַרְבַּע מֵאוֹת, שָׁנָה.
(יד) וְגַם אֶת־הַגּוֹי אֲשֶׁר יַעֲבֹדוּ, דָּן אָנֹכִי; וְאַחֲרֵי־כֵן יֵצְאוּ, בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל.
(טו) וְאַתָּה תָּבוֹא אֶל־אֲבֹתֶיךָ, בְּשָׁלוֹם: תִּקָּבֵר, בְּשֵׂיבָה טוֹבָה.
(טז) וְדוֹר רְבִיעִי, יָשׁוּבוּ הֵנָּה: כִּי לֹא־שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי, עַד־הֵנָּה.
(יז) וַיְהִי הַשֶּׁמֶשׁ בָּאָה, וַעֲלָטָה הָיָה; וְהִנֵּה תַנּוּר עָשָׁן, וְלַפִּיד אֵשׁ, אֲשֶׁר עָבַר, בֵּין הַגְּזָרִים הָאֵלֶּה.
(יח) בַּיּוֹם הַהוּא, כָּרַת ה׳ אֶת־אַבְרָם – בְּרִית לֵאמֹר: לְזַרְעֲךָ, נָתַתִּי אֶת־הָאָרֶץ הַזֹּאת, מִנְּהַר מִצְרַיִם, עַד־הַנָּהָר הַגָּדֹל נְהַר־פְּרָת.
(יט) אֶת־הַקֵּינִי, וְאֶת־הַקְּנִזִּי, וְאֵת, הַקַּדְמֹנִי.
(כ) וְאֶת־הַחִתִּי וְאֶת־הַפְּרִזִּי, וְאֶת־הָרְפָאִים.
(כא) וְאֶת־הָאֱמֹרִי, וְאֶת־הַכְּנַעֲנִי, וְאֶת־הַגִּרְגָּשִׁי, וְאֶת־הַיְבוּסִי. {ס}
⚖️ כתוב / מפרשים
בצד אחד מה שכתוב בפסוק, ובצד השני פירוש. הפירוש הוא דרך אחת להבין, לא חלק מהפסוק.
📜 כתוב: "וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה" (בראשית טו, ו)
💭 מפרשים: רש"י: "הַקָּבָּ"ה חֲשָׁבָהּ לאַבְרָם לִזְכוּת וְלִצְדָקָה עַל הַאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִין בּוֹ": ה׳ חושב את האמונה של אברם לזכות.
📜 כתוב: "וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה" (בראשית טו, ו)
💭 מפרשים: רמב"ן חולק: "וְאֵינִי מֵבִין מָה הַזְּכוּת הַזֹּאת", ומציע "וְהַנָּכוֹן בְּעֵינַי כִּי יֹאמַר שֶׁהֶאֱמִין בַּה׳ וְחָשַׁב כִּי בְּצִדְקוֹ שֶׁל הקב"ה יִתֵּן לוֹ זֶרַע עַל כָּל פָּנִים": אברם הוא שחשב את ההבטחה לצדקה של ה׳.
📜 כתוב: "בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה" (בראשית טו, ח)
💭 מפרשים: רש"י: על הזרע "לֹא שָׁאַל לוֹ אוֹת עַל זֹאת; אֲבָל עַל יְרֻשַּׁת הָאָרֶץ שָׁאַל לוֹ אוֹת".
👩🏫 מהלך השיעור (45 דקות)
חומרים: תנ״ך (או דף הפסוקים מהעמוד הזה), מצגת, דף עבודה, לוח
- פתיחה: מילה או חוזה? (5 דקות)
- קריאה: טו, א-ו; הכאב של אברם וההבטחה לזרע (8 דקות)
- המחלוקת: רש"י מול רמב"ן על "וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה" (עבודה בזוגות) (9 דקות)
- קריאה: טו, ז-יז; "בַּמָּה אֵדַע" וטקס הברית; הרקע מן המזרח הקדום (9 דקות)
- ההבטחה עם הצל: "כִּי־גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ" ו"כִּי לֹא־שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי" (8 דקות)
- סיכום וכרטיס יציאה (6 דקות)
💬 שאלות לדיון
הבנה (מה כתוב?)
- מה מטריד את אברם בפסוקים ב-ג?
- מה רואה אברם בחלום, ומה עובר בין הבתרים (טו, יב-יז)?
פרשנות (מה זה אומר?)
- לפי רש"י ולפי רמב"ן, מי "חשב" את מה? מה ההבדל המהותי בין שתי הקריאות?
- למה לדעתכם ה׳ מגלה לאברם דווקא בשעת הברית את הגלות והשעבוד?
הערכה (מה דעתי?)
- האם ספק ושאלה מתאימים לאמונה? האם "בַּמָּה אֵדַע" סותר את "וְהֶאֱמִן, בַּה׳"?
- "כִּי לֹא־שָׁלֵם עֲוֺן הָאֱמֹרִי, עַד־הֵנָּה": מה דעתכם על הרעיון שגם הבטחה מחכה לצדק?
🏁 סיכום השיעור
בברית בין הבתרים אברם מקבל את שתי ההבטחות הגדולות, זרע וארץ, בברית חד-צדדית שבה ה׳ לבדו עובר בין הבתרים. ההבטחה איננה מיידית: היא עוברת דרך גלות ושעבוד, ותלויה גם בצדק כלפי יושבי הארץ. בפרק הבא נראה שרי ואברם מנסים לקדם את הבטחת הזרע בעצמם.
🎟️ כרטיס יציאה (2 דקות)
בסוף השיעור כל תלמיד משלים על פתק: "לדעתי רש"י / הרמב"ן צודק בפירוש "וַיַּחְשְׁבֶהָ לּוֹ, צְדָקָה", כי ..."
🧭 התאמה לפי זרם
השיעור מתאים לשני הזרמים. ההבדל בדגשים:
ממלכתי
- קריאה ספרותית: מבנה כפול (זרע / ארץ), כל חלק נפתח בשאלה של אברם ומסתיים בהבטחה.
- השוואה ברמה עובדתית לטקסי ברית במזרח הקדום ולירמיהו לד, יח-כ; משמעות העובדה שרק האש עוברת.
- דיון פתוח: הבטחה, ספק ואמון בין בני אדם; האם הבטחה שכוללת סבל היא עדיין הבטחה טובה?
ממלכתי-דתי (חמ"ד)
- מחלוקת רש"י ורמב"ן (טו, ו) כעיון בגדר האמונה ובמושג "צדקה".
- רש"י (טו, ח) ומדרש "בִּזְכוּת הַקָּרְבָּנוֹת".
- רש"י (טו, א): "שֶׁמָּא קִבַּלְתִּי שָׂכָר עַל כָּל צִדְקוֹתַי", ענווה וחשש מחטא.
- ברית בין הבתרים כיסוד ההיסטוריה של עם ישראל: גלות מצרים וגאולתה כחלק מתוכנית אלוהית.
💡 הערות למורה
המחלוקת בין רש"י לרמב"ן היא לב השיעור ושווה לתת לה זמן מלא. אפשר לכתוב על הלוח שתי עמודות: "ה׳ חושב" / "אברם חושב". למתקשים: דף עם תמיכה.
📝 בדף העבודה
שני חלקי הפרק, מחלוקת רש"י ורמב"ן, טקס הברית, ההבטחה על הגלות, שאלה בסגנון בגרות ומחוון. יש גם גרסה עם תמיכה.
לדף העבודה ←