ראשי › גמרא › מסכת בבא מציעא: אלו מציאות

כיתות ז'-ט'גמראשיעור 2 מתוך 345 דק'מסכת בבא מציעא דף כא ע"א - כב ע"ב

יאוש שלא מדעת: מתי הבעלים "מוותרים"?

להורדה: מערך שיעור מלא (PDF) · דף עבודה (PDF) · מערך (Word) · דף עבודה (Word)

🎯 מטרות השיעור

  • התלמידים יבינו מהו "יאוש שלא מדעת": הבעלים היו מתייאשים אילו ידעו שהחפץ נפל, אבל עדיין אינם יודעים.
  • התלמידים יציגו את מחלוקת אביי ורבא ואת נימוקיהם, ויבינו שבדבר שיש בו סימן שניהם מסכימים.
  • התלמידים יכירו את מבנה "תא שמע": קושיא על אביי מהמשנה ותירוץ (הבעלים כבר ידעו), ואת העיקרון "אדם עשוי למשמש בכיסו".
  • התלמידים ידעו שההלכה כאביי (סימן "יע"ל קג"ם") ויכירו את הפסק בשולחן ערוך.

📖 הסבר למורה

אביי ורבא חולקים ביאוש שלא מדעת: חפץ בלי סימן שהבעלים עוד לא יודעים שאבד. לרבא זה יאוש, ולאביי אינו יאוש; בדבר שיש בו סימן כולם מודים שאינו יאוש. הגמרא מביאה ראיות ("תא שמע"): אדם שעשוי למשמש בכיסו, חפץ כבד וחפץ יקר, ומכריעה מהפסוק על אבידה ששטפה נהר: "תיובתא דרבא", והלכה כאביי (יע"ל קג"ם).

📜 המקור (מנוקד, מתוך ספריא)

גמרא, בבא מציעא כא ע"א - כא ע"ב

אִיתְּמַר: יֵאוּשׁ שֶׁלֹּא מִדַּעַת, אַבָּיֵי אָמַר: לָא הָוֵי יֵאוּשׁ. וְרָבָא אָמַר: הָוֵי יֵאוּשׁ.

רש"י, ד"ה יאוש שלא מדעת

יאוש שלא מדעת - דבר שסתמו יאוש לכשידע שנפל ממנו וכשמצאו עדיין לא ידעו הבעלים שנפל מהן:

גמרא, בבא מציעא כא ע"ב

בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִימָן – כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּלָא הָוֵי יֵאוּשׁ. וְאַף עַל גַּב דְּשַׁמְעִינֵיהּ דְּמִיָּאַשׁ לְסוֹף, לָא הָוֵי יֵאוּשׁ, דְּכִי אֲתָא לִידֵיהּ – בְּאִיסּוּרָא הוּא דַּאֲתָא לִידֵיהּ, דִּלְכִי יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ לָא מִיָּאַשׁ, מֵימָר אָמַר: סִימָנָא אִית לִי בְּגַוֵּיהּ, יָהֵבְנָא סִימָנָא וְשָׁקֵילְנָא לֵיהּ.

גמרא, בבא מציעא כא ע"ב

כִּי פְּלִיגִי בְּדָבָר שֶׁאֵין בּוֹ סִימָן. אַבָּיֵי אָמַר: לָא הָוֵי יֵאוּשׁ, דְּהָא לָא יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ. רָבָא אָמַר: הָוֵי יֵאוּשׁ, דִּלְכִי יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ – מִיָּאַשׁ. מֵימָר אָמַר: סִימָנָא לֵית לִי בְּגַוֵּיהּ, מֵהַשְׁתָּא הוּא דְּמִיָּאַשׁ.

גמרא, בבא מציעא כא ע"ב

תָּא שְׁמַע: מָעוֹת מְפוּזָּרוֹת – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ, אַמַּאי? הָא לָא יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ! הָתָם נָמֵי כִּדְרַבִּי יִצְחָק דְּאָמַר: אָדָם עָשׂוּי לְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ בְּכׇל שָׁעָה וְשָׁעָה. הָכָא נָמֵי אָדָם עָשׂוּי לְמַשְׁמֵשׁ בְּכִיסוֹ בְּכׇל שָׁעָה וְשָׁעָה.

גמרא, בבא מציעא כא ע"ב

תָּא שְׁמַע: עִיגּוּלֵי דְבֵילָה וְכִכָּרוֹת שֶׁל נַחְתּוֹם – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. אַמַּאי? וְהָא לָא יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ? הָתָם נָמֵי, אַגַּב דְּיַקִּירֵי מִידָּע יָדַע בְּהוּ. תָּא שְׁמַע: וּלְשׁוֹנוֹת שֶׁל אַרְגָּמָן – הֲרֵי אֵלּוּ שֶׁלּוֹ. וְאַמַּאי? הָא לָא יָדַע דִּנְפַל מִינֵּיהּ! הָתָם נָמֵי, אַגַּב דַּחֲשִׁיבִי מַשְׁמוּשֵׁי מְמַשְׁמֵשׁ בְּהוּ, וְכִדְרַבִּי יִצְחָק.

גמרא, בבא מציעא כב ע"ב

תָּא שְׁמַע דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בֶּן יְהוֹצָדָק: מִנַּיִן לַאֲבֵידָה שֶׁשְּׁטָפָהּ נָהָר שֶׁהִיא מוּתֶּרֶת? דִּכְתִיב: ״וְכֵן תַּעֲשֶׂה לַחֲמוֹרוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְשִׂמְלָתוֹ וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכׇל אֲבֵידַת אָחִיךָ אֲשֶׁר תֹּאבַד מִמֶּנּוּ וּמְצָאתָהּ״. מִי שֶׁאֲבוּדָה הֵימֶנּוּ וּמְצוּיָה אֵצֶל כׇּל אָדָם, יָצָאתָה זוֹ שֶׁאֲבוּדָה מִמֶּנּוּ וְאֵינָהּ מְצוּיָה אֵצֶל כׇּל אָדָם. וְאִיסּוּרָא דּוּמְיָא דְּהֶיתֵּירָא, מָה הֶיתֵּירָא בֵּין דְּאִית בַּהּ סִימָן וּבֵין דְּלֵית בַּהּ סִימָן – שַׁרְיָא, אַף אִיסּוּרָא בֵּין דְּאִית בַּהּ סִימַן וּבֵין דְּלֵית בַּהּ סִימָן – אֲסִירָא. תְּיוּבְתָּא דְרָבָא, תְּיוּבְתָּא! וְהִלְכְתָא כְּווֹתֵיהּ דְּאַבָּיֵי בְּיַעַל קַגַּם.

👩‍🏫 מהלך השיעור (45 דקות)

  1. פתיחה: ציר הזמן של מטבע שאבד (5 דקות)
  2. המחלוקת: אביי ורבא (12 דקות)
  3. "תא שמע": הראיות מהמשנה והתירוצים (13 דקות)
  4. ההכרעה: "תיובתא דרבא" והלכה כאביי (8 דקות)
  5. סיכום, הלכה למעשה ודף עבודה (7 דקות)

פירוט מלא של כל שלב, עם הסברים, טיפים, שאלות לכיתה ומפתח תשובות, נמצא במערך השיעור המלא (PDF).

💬 שאלות לדיון

  1. לפי אביי, הזמן שבו הבעלים יודע קובע את הדין. למה לדעתכם חשוב מה האדם יודע בפועל, ולא מה הוא "בטוח" היה מרגיש?
  2. רבי יצחק אומר "אדם עשוי למשמש בכיסו בכל שעה". האם זה נכון גם היום? מה אנחנו ממששים כל הזמן?
  3. מישהו אומר: "אני בטוח שהוא כבר לא צריך את זה, הוא היה מוותר." האם המשפט הזה מספיק כדי לקחת חפץ של אחר? מה אביי היה עונה?

💡 הערות למורה

הלכה למעשה (שולחן ערוך, חושן משפט):

  • רסב, ג: דבר שאין בו סימן "שיש לתלות שבעליו הרגישו בו מיד כשנפל ממנו או מחמת כובדו או מחמת חשיבותו ותמיד היה ממשמש בו" הוא של המוצא; "ואם לא צריך להחזיר אע"פ שנתייאש אח"כ כיון שבא לידו קודם יאוש". זה פסק כאביי.
  • רסב, ה: יאוש הוא "כגון שאמרו וי לחסרון כיס".
  • רסב, יא: "המוצא מעות מפוזרים הרי אלו שלו".
  • רנט, ז: מה שנשטף ב"זוטו של ים" ו"שלוליתו של נהר" "הרי אלו שלו".
  • רמב"ם, הלכות גזילה ואבידה יד, ה: "יאוש שלא מדעת אפלו בדבר שאין בו סימן אינו יאוש".

מקורות מאתר ספריא: גמרא, מהדורת וויליאם דוידסון (ניקוד: דיקטה); רש"י, דפוס וילנא; שולחן ערוך, דפוס למברג; רמב"ם, תורת אמת. מומלץ שמורה יעבור על החומר לפני השיעור.

📝 בדף העבודה

השלמת מילים עם מחסן מילים, טבלה: מה אומר אביי, ומה אומר רבא?, 5 שאלות הבנה, שאלת חשיבה ובונוס: ציר זמן. מחוון מלא בעמוד השני.

לדף העבודה ←

מקורות

→ "אלו מציאות שלו": מה מותר לי לקחת?כריכות ברשות הרבים: סימן שנדרס, ומקום כסימן ←