מחוון למורה

מחוון: מבחן לכיתה י"ב: מסכת סוכה ב ע"א – ג ע"א וכה ע"א – כו ע"א

המחוון מציג כיוון תשובה מלא. תשובה בניסוח אחר שמביאה את הנקודות המרכזיות ומבוססת על המקור מקבלת את מלוא הניקוד. ציטוטים במחוון הועתקו מן המקורות שבמבחן.

1. 1 א. במשנה שלנו נאמר "פסולה": הסוכה אינה כשרה. במשנה במבוי (מסכת עירובין) נאמר "ימעט", כלומר המשנה מלמדת איך לתקן את המבוי. הגמרא קוראת לזה "תקנתא" (תקנה).
2. 1 ב. (1) סוכה היא דין דאורייתא, ולכן שונים בה "פסולה"; מבוי הוא מדרבנן, ולכן שונים בו תקנה. (2) "ואיבעית אימא": גם בדין דאורייתא אפשר לשנות תקנה, אלא שבסוכה יש הרבה דינים ("נפישי מילתה"), ולכן המשנה "פסיק ותני פסולה", כוללת הכול במילה אחת; במבוי יש דין אחד, ולכן שנו את התקנה.
3. 1 ג. לפי רש"י "פסולה" פירושו "לא נעשית כתורה וכהלכה". שיעור עשרים אמה בסוכה נלמד מן התורה ונאמר מסיני, ולכן יש "תורה והלכה" שהסוכה הזאת אינה עומדת בהן. מבוי כולו מדרבנן (מן התורה די לו בשלוש מחיצות), ולפני שנשנתה המשנה לא היה מי שפוסל אותו, ולכן המשנה היא "תחלת הוראתו ומצותו", כלומר תקנה.
4. 1 ד. במשנה ארבעה פסולים: גבוהה למעלה מעשרים אמה, אינה גבוהה עשרה טפחים, אין לה שלוש דפנות, חמתה מרובה מצלתה. לפי רש"י לכל אחד תיקון אחר (ימעט, יגביה, יעשה לה דפנות, יוסיף סכך), ולכן קצר יותר לכלול את כולם במילה "פסולה". רש"י מביא את הכלל "ישנה אדם לתלמידו דרך קצרה".
5. 2 א. רבה: "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי" (ויקרא כג, מג); למעלה מעשרים אמה "לא שלטא בה עינא", אין אדם יודע שהוא דר בסוכה; האחרים: הפסוק עוסק ב"ידיעה לדורות" (לפי רש"י, ידיעת הדורות על ענני הכבוד), לא בידיעת היושב. רבי זירא: "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב" (ישעיהו ד, ו); למעלה מעשרים אמה יושבים בצל הדפנות ולא בצל הסכך; האחרים: הפסוק מדבר על ימות המשיח (ורבי זירא עונה: אילו כך, היה כתוב "וחופה", ולכן "שמעת מינה תרתי"). רבא: "בסוכות תשבו שבעת ימים" (ויקרא כג, מב); הסוכה צריכה להיות דירת עראי, ולמעלה מעשרים אמה אדם בונה דירת קבע; האחרים: "משום קושיא דאביי" (מחיצות של ברזל). 4 נק' לכל שורה.
6. 2 ב. אביי: מי שעושה סוכה ב"עשתרות קרנים" (בין הרים גבוהים שמצלים עליה), גם שם הצל אינו מן הסכך, ולשיטת רבי זירא היא הייתה צריכה להיות פסולה. רבי זירא: שם, אם "מורידים" את ההרים, עדיין יש צל של סוכה מן הסכך; כאן, אם מורידים את הדפנות, אין צל סוכה, כי הצל כולו בא מן הדפנות.
7. 2 ג. רבא: אין הכוונה שהסוכה צריכה להיות עשויה עראי בפועל, אלא לגובה: עד עשרים אמה, גובה שאדם יכול לעשות בו דירת עראי, גם אם עשה אותה קבע (ברזל) יצא; למעלה מעשרים אמה, גובה של דירת קבע, גם אם עשה אותה עראי לא יצא. לפי רש"י האחרים לא קיבלו את התשובה: אם הפסוק לא נקט "עראי" דווקא, אי אפשר ללמוד ממנו שיעור.
8. 3 א. רבי יהודה: סוכת הילני המלכה בלוד הייתה גבוהה מעשרים אמה, והזקנים נכנסו ויצאו ולא אמרו לה דבר, ומכאן שהיא כשרה. חכמים: אין משם ראיה, כי היא אשה ופטורה מן הסוכה.
9. 3 ב. רבי יהודה ענה שהיו לה שבעה בנים. אם יאמרו שהיו קטנים וקטנים פטורים, הרי מתוך שבעה היה בהם בוודאי אחד "שאינו צריך לאמו", והוא חייב בסוכה. ואם יאמרו שחיובו של קטן כזה הוא רק מדרבנן והמלכה לא הקפידה על דברי חכמים, לכן הוסיף "כל מעשיה לא עשתה אלא על פי חכמים": היא הקפידה גם על דברי חכמים.
10. 3 ג. רב אשי: מדובר בקיטוניות (חדרים קטנים) שבתוך הסוכה. לפי רש"י הייתה סוכה גדולה לבני המסיבה וקיטונית קטנה בתוכה. חכמים: בניה ישבו בסוכה הכשרה, והיא ישבה בקיטונית משום צניעות; אף שהקיטונית פסולה, לא אמרו לה דבר, כי אשה פטורה. רבי יהודה: בניה ישבו אצלה, ובכל זאת לא אמרו לה דבר, ומכאן שהסוכה כשרה.
11. 3 ד. לא. השולחן ערוך כותב שהסוכה פסולה "בין שהיא גדולה בין שהיא קטנה" (בניגוד לסייג של רב הונא, שבסוכה גדולה מארבע אמות על ארבע אמות כשרה) "בין שמחיצות מגיעות לסכך בין שאינן מגיעות" (בניגוד לסייג של רב יאשיה). הפסק הוא כחכמים במשנה, בלי הסייגים.
12. 4 א. הגמרא אומרת: אילו נאמר "בשבת ובלכת" היה משמע כל ישיבה וכל הליכה; "בשבתך ובלכתך" משמע ההליכה שלך, הליכת רשות, היא שמחייבת, "הא בלכת דמצוה פטירת". מכאן שהעוסק במצוה פטור מקריאת שמע. (רב הונא: "כדרך": מה דרך רשות, אף כל רשות.)
13. 4 ב. הכונס את הבתולה: פטור, כי הוא "טריד" (מוטרד במחשבה על המצוה). הכונס את האלמנה: חייב, כי "לא טריד". טבעה ספינתו: חייב, כי זו "טירדא דרשות" ולא טרדה של מצוה (הגמרא מוכיחה זאת מן האבל). אבל: חייב בכל המצוות שבתורה חוץ מתפילין, "שהרי נאמר בהן פאר" (ולפי כה ע"ב רק ביום הראשון). 2.5 נק' לכל שורה.
14. 4 ג. הפטור אינו בגלל כל טרדה. רק טרדה שבאה מן העיסוק במצוה פוטרת ממצוה אחרת; טרדה של עניין פרטי, אפילו קשה מאוד, אינה פוטרת.
15. 4 ד. (1) דומה לחיוב: זו טרדה של רשות, כמו "טבעה ספינתו". (2) דומה לפטור: לפי רש"י על המשנה, שלוחי מצוה הם "הולכי בדרך מצוה כגון ללמוד תורה ולהקביל פני רבו ולפדות שבויים", ולכן הוא משלוחי המצוה הפטורים מן הסוכה. (לפסיקה למעשה יש לעיין בפוסקים, שולחן ערוך תרמ, ז.)
16. 5 א. חתן ושושבינין פטורים כל שבעה "משום דבעו למיחדי", צריכים לשמוח. שאלה: שיאכלו וישמחו בסוכה? תשובה: "אין שמחה אלא בחופה". שאלה: שיאכלו בסוכה וישמחו בחופה? תשובה: "אין שמחה אלא במקום סעודה", השמחה צריכה להיות במקום שאוכלים. (המשך הגמרא: "וליעבדו חופה בסוכה", ותשובות אביי ורבא.)
17. 5 ב. רבי זירא אומר שאכל בסוכה ושמח בחופה, ועוד יותר שמח שקיים שתי מצוות. הוא עשה את מה שהגמרא אמרה שאין לחייב, כלומר אפשר להחמיר ולקיים את שתיהן. לפי רש"י, שתי המצוות הן סוכה ונישואין, ומדובר כשנשא ערב הרגל, כי בתוך הרגל אין נושאין נשים במועד (מועד קטן ח ע"ב).
18. 5 ג. לפי רש"י, רבי שילא מדבר על קריאת שמע. החתן פטור "דטריד", מוטרד בעניין החתונה. שאר בני החופה חייבים, כי לתנאים האלה "לית להו... העוסק במצוה פטור מן המצוה", ולכן העיסוק בשמחת החתן לבדו אינו פוטר אותם.
19. 5 ד. השולחן ערוך פוסק "חתן ושושביניו וכל בני החופה פטורים מן הסוכה כל שבעת ימי המשתה", כמו דברי רבי אבא בר זבדא בשם רב (כה ע"ב): "חתן והשושבינין וכל בני החופה פטורין מן הסוכה כל שבעה".
20. 6 א. רבי אבא בר זבדא אמר בשם רב שמצטער פטור מן הסוכה, והיינו חושבים שגם אבל מצטער ולכן פטור. הגמרא מחדשת שהוא חייב: הפטור הוא ב"צערא דממילא", צער שהסוכה עצמה גורמת, לפי רש"י "כגון חמה או צינה או סירחה". האבל מצטער מעצמו ולא בגלל הסוכה, ולכן "חובה עליו ליישב דעתו למצוה".
21. 6 ב. לפי רש"י, "בסוכות תשבו" פירושו "כעין ישיבת ביתו": כמו שכל השנה אדם אינו נמנע מלצאת לדרך בשביל סחורה, כך בימי החג שאינם יום טוב התורה לא הצריכה אותו להימנע. ולכן ההולך בדרך ביום פטור ביום (וחייב בלילה).
22. 6 ג. כיוון לתשובה: בשני המקרים הצער אינו בא מן הסוכה מעצמו. באבל הצער הוא שלו ולא של הסוכה; במי שבונה מלכתחילה סוכה במקום של ריח או רוח, הוא עצמו גרם לצער. השולחן ערוך פוטר רק "שבא לו הצער במקרה". (ההשוואה היא ניתוח שלנו; אין זה מקור מפורש בגמרא לדין השולחן ערוך.)
23. 6 ד. אביי: שומרי גנות ופרדסים פטורים כי "תשבו כעין תדורו". לפי רש"י, התורה חייבה אדם לדור בסוכה "כדרך שהוא דר כל השנה בביתו", עם מיטותיו וכליו, והשומר אינו יכול להביאם לשדה. לפי רש"י על הולכי דרכים, כמו שכל השנה אדם יוצא מביתו לדרך, כך בחג. העיקרון המשותף: חובת הסוכה דומה לחובת הדירה בבית; במקום ובזמן שגם כל השנה אדם אינו בביתו, אין חובת סוכה. לבדוק: העיקרון, שני היישומים ונימוק.

הלכה למעשה: הסיכום כאן לפי השולחן ערוך (אורח חיים תרלג, א; תרמ, ד; תרמ, ו; תרמ, ז). לשאלות למעשה יש לעיין גם במשנה ברורה ובפוסקים.

מסכת סוכה ב–ג, כה–כו · מבחן לכיתה י"ב · עבודה מקורית לתרגול, אינה מבחן של משרד החינוך · נוצר בבינה מלאכותית