מחוון למורה

מחוון: "כי היכי דשתלי לי אבהתי": החרוב ושבעים שנות שינה

1. "בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחלמים". רש"י: גלות בבל, שבעים שנה, נדמתה כחלום; וחוני תמה: "מי איכא דניים שבעין שנין בחלמא?", האם אדם ישן שבעים שנה?
2. שאל: תוך כמה שנים החרוב נותן פרי? ענה: שבעים. שאל: בטוח לך שתחיה שבעים שנה? ענה: "אנא חרובא בעלמא אשכחיה, כי היכי דשתלו לי אבהתי שתלי נמי לבראי", מצאתי עולם עם חרובים, וכמו שאבותיי שתלו לי אני שותל לבניי.
3. ליד החרוב: אדם מלקט, "בר בריה אנא" (הנכד). בבית: בנו מת, נכדו חי; לא האמינו לו. בבית המדרש: שמע שמשבחים את הלימוד "כבשני חוני המעגל", אבל לא האמינו לו ולא כיבדו אותו.
4. רש"י: "אם אין חביריו של אדם נוהגין בו כבוד כבתחילה נוח לו שימות".
5. תשובה פתוחה. ראיות: תפילתו הורידה גשם (שיעור 1); "ותגזר אמר ויקם לך" (שיעור 2); הנוטע שותל לדורות, ו"או חברותא או מיתותא" (שיעור 3).

מסכת תענית, חוני המעגל · כיתות ז'-ט' · עבודה מקורית לתרגול